בועת מחשבה

גם תצלום מסך מהוצאת פאנסאב גרועה עושה את העבודה כשאין רעיון לתמונה מלווה

אין דרך טובה או מעניינת לכתוב את זה, פשוט כי זאת הודעה מהסוג שאני כל כך לא אוהב לכתוב, אז אעשה את זה קצר. קצת פחות מחודשיים לפני סיום השירות הסדיר שלי, שוב ניצבת בפני תקופה עמוסה ולא פשוטה, שתהיה ללא ספק מלאה בכל מיני דברים לא נחמדים, ואשר עתידה להיות ארוכה במיוחד הפעם. כנהוג במחוזותינו, זה אומר שהמקום הזה יכנס להקפאה עמוקה לחודש הקרוב לכל הפחות, אחרי שבחודש החולף אפשר היה כבר להרגיש את הירידה הניכרת בכמות הכתיבה.

אני מקווה לנצל את רגעי הנחת הבודדים שמצפים לי בזמן הקרוב לטובת קידום כל מיני רעיונות שונים ומשונים, ישנים כחדשים, הקשורים בבלוג, בתקווה שכך אוכל לחזור לכאן עם דברים שיהוו פיצוי של ממש עבור מי שעוד קורא (יקרא?) כאן. חלקם יהיו פשוטים וצפויים וחלקם, לפחות כך אני מקווה, יצליחו להפתיע ולספק.

עד שניפגש שוב – תמשיכו להיות מגניבים, לא משנה מה.

נ.ב: זה לא אומר שאעלם לגמרי – אני אמשיך להגיב למיילים (לכתובת הרגילה כמובן) ולהסתובב בצנרת באופן כללי.

במציאות המקבילה של Layzner השנה היא 1996 והאנושות החלה לבנות בסיסי חלוץ על מאדים, פותחת בכך חזית חדשה במלחמה הקרה, שלא רק שלא נגמרה – היא אף התעצמה והחריפה במרחבים האדירים של החלל. הסדרה נפתחת עם הגיעם של קומץ תלמידים צעירים לבסיס החלוץ של האומות המאוחדות על הכוכב האדום. לפני שהם מספיקים להתרגל לסביבתם החדשה, הבסיס כולו הופך לשדה קרב קטלני כאשר ארבע מכונות בלתי מזוהות ודמויות רובוטי ענק מופיעות בתחומו ופותחות בקרב יריות בינן לבין עצמן. כשהקרב נגמר והאבק שוקע מתברר כי הבסיס נחרב ומרבית תושביו נהרגו. עם זאת, נראה כי מאבק ההישרדות האמיתי של הניצולים רק מתחיל, כאשר מקרבה של אחת המכונות, שחוזרת לבסיס ההרוס, יוצא טייס אנושי, אג'י (Eiji) שמו, ופונה אליהם עם מסר בהול – כדור הארץ בסכנה.

כבר מן הרגע הראשון, לייזנר מסתמנת כסדרה מעניינת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא העולם בו היא מספרת את סיפורה – בניגוד לסדרות מכ'ה (Mecha) רבות השואלות את התבנית המוכרת של "חייזרים מנסים לכבוש את כדור הארץ ולהשמיד את האנושות", לייזנר מציגה מציאות בה האנושות מפולגת, עומדת בכל מקרה על סף של השמדה עצמית, כתוצאה מהמאבק אדיר המימדים שמתנהל בין בריה"מ וארה"ב. בכך היא מעלה סוגיה מהותית – האם לבני האדם יש בכלל סיכוי אמיתי לנצח. שילוב של רכיב זה בעלילה – מהרגע הראשון, החייזרים מנצלים את החשדנות והתוקפנות של הצדדים נגד עצמם, בכדי לחסוך לעצמם עבודה – מוסיף לה כבר מתחילתה מימד נוסף של מורכבות ועומק. כל עוד הוא לא יזכה בסופו של דבר לפיתרון דאוס-אקס-משינה, הוא עוד עתיד להמשיך ולהוסיף תיבול רב ומבורך לעלילה.

הסיבה השנייה היא ההתייחסות המאוזנת לו זוכה עד כה רכיב המכ'ה בסדרה – רובוטי הענק אומנם זוכים לזמן מסך משמעותי, אבל הם לא מהווים מרכז כובד של ממש בסדרה. הם לא זוכים ליחס מיוחד ומוצגים ככל כלי מלחמה, כעוד מכונה הנמצאת בשימוש הדמויות של סיפור המד"ב הזה. יותר מהכל, זה מאפשר לתת הדגשה וחשיפה ראויה לדמויות לסיפורן בעולם הסדרה. שישה פרקים אל תוך הסדרה, נקודת המבט השלטת בה היא לא זאת של נערים ונערות יפי בלורית המנסים להציל את האנושות מפני פלישה ושיעבוד בעזרת רובוטי ענק, אלא זאת של חבורת בני טיפש-עשרה מפוחדים ואובדי עצות המנסים בסך הכל לשרוד במציאות המחרידה שמתחילה להתהוות סביבם, וזו של אג'י, המתייצב לצד האנושות ומנסה לעצור את המלחמה. העובדה שזהו קודם כל סיפור ההישרדות של גיבורי הסדרה, ורק לאחר מכן שלל דברים אחרים, מקלה על הצופה להתחבר לדמויות, למאבקן ולאירועים העצמתיים המתרחשים סביבם.

מעט מוקדם להגיד כיצד יתפתח מאבקם של תלמידי "אגודת החלל" וזה של אג'י, ואיך אלו עתידים להשתלב במלחמה בין האנושות לבין הפולשים המסתוריים, המסתמנת באופק – מה שבטוח הוא שכל התפתחות שלא תבוא ניצבת על בסיס איתן, הנבנה עד כה, בששת הפרקים הראשונים. הדגש על קרבות המכ'ה בסדרה עתיד רק לגדול, עם הכיוון אליו מתפתחים האירועים, אבל חוזקה האמיתי לא נח שם ואל לה להחליש את ההתרכזות בסיפורם של גיבורי הסדרה, והצגת ההתרחשויות דרך עיניהם, אחרת הייחודיות, הנגישות והעניין שבה עלולים להעלם באותה המהירות בה הופיעו – בסופו של דבר זאת תהיה שאלה של שימור האיזון העדין שנוצר בסדרה, בין הסיפור האנושי לבין האופן בו הוא מסופר.

נ.ב: כולי תקווה שאצליח לכתוב עוד מספר ביקורות ורשמים ראשוניים בזמן הקרוב, אחרי כל הזמן הזה.

• ערב יפן 2009 – ביום חמישי הקרוב, ה-11 ביוני, יתקיים זו שנה רביעית ברציפות "ערב יפן", המוקדש כולו לתרבותה של המדינה המעניינת הזו, בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב. הערב מאורגן ע"י סטודנטים מהחוג ללימודי מזרח אסיה, בשיתוף פעולה עם שגרירות יפן, ועיקרו – הדגמת קליגרפיה, סדנה להכנת סושי, הצגה מקורית ושלל אטרקציות נוספות. כמו תמיד, האירוע יהיה פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. פרטים נוספים על האירוע ניתן למצוא בעמוד שנפתח עבורו ב-Facebook, או לחילופין, כאן.

• AnimeBit הושק – אחרי שבועיים של בטא סגורה ומאומצת, השירות החדש של TheCrow – ארכיון Bittorrent של הוצאות פאנסאב ישראלי – נפתח באופן רשמי לקהל הרחב. נכון לכתיבת שורות אלו, האתר מרכז את הוצאותיהן של שש קבוצות פאנסאב ישראליות בולטות, ומספר קבוצות נוספות עתידות להצטרף אליו בימים הקרובים. בתקווה, השירות שהוא מציע לגולשים באמת ובתמים יהפוך את האתר לנקודת מפגש משמעותית עבור הפאנסאב הישראלי – אם זה עבור הקבוצות ואם זה עבור הצופים.

• מנהל נוסף בטאקו-סאן – כדי לשפר את מהירות התגובה של טאקו-סאן, אגרגטור בלוגי אנימה ישראליים, עבדכם הנאמן מונה לפני מספר ימים, באופן לא רשמי, למנהל משני של האתר. מעתה ואילך ניתן להעביר גם אלי בקשות הצטרפות לשירות והמלצות על בלוגי אנימה ישראלים בהם נתקלתם וכדאי להוסיף אליו, בעזרת דוא"ל לכתובת הרגילה – randomotaku dot feedback at gmail dot com.

• הרואי-צ'אן, בעברית – בשעה טובה, קבוצת Conor-Subs שיחררה אתמול את הפרק האחרון בסדרת ה-ONA הקומית, The Melancholy of Suzumiya Haruhi-chan. אתם יותר ממוזמנים להוריד את הסדרה, המורכבת מ-25 פרקים בני 2-6 דקות. למען הגילוי הנאות – מילאתי תפקיד של איש QC בפרויקט.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

• פרויקט ספרייה בצפון – שלשום פורסמו פרטיה הראשוניים של יוזמה חדשה ומבורכת שעיקרה הקמת מדור מנגה בספרייה העירונית של כרמיאל. Miku Hatsune, מארגן היוזמה, יצא בפנייה לכלל הקהילה ולאמא"י בבקשה לתרומות של כרכים מכותרים שונים ופוסטרים למדור, לאחר שקיבל אישור ראשוני מן הספרייה. שאלות, הערות ובקשות התנדבות ליוזמה ניתן לשלוח בדוא"ל לכתובת manga dot animake at gmail dot com.

• AnimeBiT (בטא) הושק – אחד הדברים הבולטים בחסרונם בשנתיים האחרונות, בהן התבסס תחום הפאנסאב בישראל, הוא מקום שירכז מידע ועדכונים על הוצאות חדשות והקבוצות שעומדות מאחוריהן, יקדם קבוצות מאותגרות טכנולוגית וישפר באופן כללי את הנגישות של הקהילה לאנימה בעברית, ברשת. זו בדיוק הסיבה בגללה TheCrow החליט להשיק את AnimeBiT, אשר עתיד לפעול במתכונת הדומה לזו של AnimeSuki ולענות לצורך שבריכוז פעילותן קבוצות פאנסאב ישראליות. גישה לגרסת הבטא של האתר ניתן לקבל ע"י שליחת בקשה לכתובת dev at animebit dot net.

• קול קורא לכאמ"י 2009 – לפני מספר ימים פורסמה הודעת קול קורא לכנס כאמ"י 2009, פרסום ראשון של אמא"י המתייחס לכנס הקיץ הקרב. מן ההודעה עולה כי בפני בני ה-15 ומעלה עומדת האפשרות לקחת חלק בכנס כמתנדבים מן השורה, מתנדבים בצוות העיצוב או כמרצים ופאנליסטים. את הפרטים ואת כתובות הדוא"ל הייעודיות ניתן למצוא בהודעה הרשמית באתר הארגון – אתר הכנס, אליו קישרו בגוף ההודעה, טרם עלה לאוויר.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

זאת המלצה סמויה על One Outs ועל Akagi, אם לא הבנתם, אז רוצו לראות!

שוב הגיע הזמן הזה של השנה – הבלוג חוגג עוד יום הולדת. עד כמה שקשה לי להאמין בכך, המקום הזה הצליח לשרוד עוד שנה לא פשוטה והצליח להגיע בריא ושלם למעמד של יום הולדת רביעי – פרק זמן משמעותי, בהתחשב באורך חייו הממוצע של בלוג, העומד על חצי שנה. הדבר הזה, שנוצר ברגע של הסחת דעת, שלא נובאה לו ע"י רבים אף לא חצי שנת חיים, המשיך לגדול ולהתבגר גם השנה, הופך ליישות הרצינית והרהוטה יותר שנגלת כיום בפני המבקרים כאן. ולחשוב שרק אתמול הוא למד לזחול.

הודעת היום הולדת הזאת אומנם מתפרסמת בזמן, בדיוק ביום האירוע – בניגוד לשנה שעברה – אבל גם השנה הכתיבה והפרסום כאן לא הצליחו להתחמק מצילו של החאקי הצבאי. אומנם הפעם זה היה בסימן מוחצן הרבה פחות, אך בפועל, השפעתו רק הפכה למשמעותית יותר. הדוגמא האחרונה לכך הן ארבע הודעות שתוכננו לחודש האחרון, ואשר נועדו לייחד אותו בעומס של כתיבה שיגיע לשיאו בפרסום הודעה זו, אך פשוט קרסו אל תוך עצמן בשבועיים האחרונים מסיבות מובנות. למרות השליליות הצפה מן השורות הללו, הייתי רוצה להאמין שהתמודדתי עם המציאות מספיק טוב, שהנזק לבלוג צומצם ככל האפשר ושקרנו לא ירדה.

יותר מהכל, זאת הייתה שנה של חופש אמיתי וכמעט מוחלט עבור הבלוג, עם המעבר לאכסון ודומיין עצמאים, שהתרחש בדיוק לפני שנה, בה התאפשרה עשייתם של דברים שהיו בגדר חלום קודם לכן. אפשר לכמת את היתרונות הגלומים בבלוג עצמאי באמת, לנתח אותם ולהתווכח על חשיבותם, אבל את זה אשאיר לאחרים – אסכם ואומר שזאת הרגשה נהדרת להיות אדון לגורלך, אחרי שלוש שנים של קבלת מרות מלמעלה, טובה כרעה. אחד היתרונות המשעשעים שמגיעים עם העצמאות הזו, הוא הגישה ל-Google Analytics, המאפשר להוסיף מעט צבע לסיכום הזה, בעזרת חופן נתונים מסקרנים מהשנה החולפת.

• "הבאר מועדון פנטזיה" – המקום השני ברשימת צירופי החיפוש בגוגל, מהם הגיעו לכאן, עם 159 שאילתות. ככל הנראה בגלל הפרסום לו זכו בזמנו הקרנות האנימה שמתקיימות באוניברסיטת בן-גוריון.

• "עינב בלוג" – המקום הרביעי, עם 75 שאילתות. ככל הנראה בגלל ריבוי ההזדמנויות בהן יצא לי להזכיר את עינב יצחק, קוספליירית מוכרת בקהילה, לאורך השנה האחרונה.

• 4.85% – כמות הגולשים שהשתמשו ברזולוציית מסך של 600×800. נתון מדהים, באמת.

• 51.22% – כמות הגולשים שהשתמשו בגרסה זאת או אחרת של Firefox.

• 0.4% – כמות הגולשים, במשולב, שהשתמשו ב-Ipod/Iphone או ב-PS3.

• 71 – מספר הגולשים שמקורם ביפן. מה שהופך את יפן למדינת המקור השלישית של הגולשים לבלוג, אחרי ארה"ב וישראל.

• "איש מערות" – מקום עשירי ברשימת מקורות התעבורה הנכנסת לבלוג. הוא חולק את הרשימה עם אתרים דוגמת ישראטקו, הפורום של אמא"י ופורום מנגה ואנימה של תפוז. הישג מכובד.

מעבר לנתונים המשעשעים הללו, השנה החולפת הייתה גדושה גם בהתרחשויות חשובות של ממש מבחינת הבלוג. האירוע המשמעותי הראשון היה עלייתה לבמה של פינת "ביטים קהילתיים", אשר החלה להופיע כאן באופן לא עקבי מאז חודש אוגוסט, ועשתה שירות מכובד לקהילה – לאחרונה הפינה הפכה לעקבית עוד פחות, בעיקר לאור חוסר שיתוף הפעולה של הציבור הרחב, אבל עוד מוקדם להספיד אותה. בספטמבר החל פרסומו של פרויקט הכתיבה המשמעותי ביותר שידעה הפינה הזו עד היום – סדרת מאמרים בת חמישה חלקים בנושא גנדאם, שאף זכתה למקום של כבוד בערך של גנדאם בויקיפדיה העברית. האירוע המשמעותי האחרון התרחש באירוע הקוספלי שאורגן ע"י אמא"י בחודש דצמבר, בו הבלוג זכה להכרה משמעותית ראשונה, שהתבטאה בכך שקיבלתי תג "כתב קהילה" לאירוע.

בהמשך למסורת ארוכת השנים, חשוב לי להודות ולהביע את הערכתי לאנשים הנפלאים שמבזבזים מזמנם כדי לעבור על הודעות המתפרסמות כאן, ולגלות בהן ערמת שגיאות כאלו או אחרות. Xan, Oracle, Omerby – תרומתכם למאמץ המלחמתי לעולם לא תשכח. לרב תודות זכאיות גם כל הנפשות הפועלות ששלחו לדוא"ל עדכונים על אירועים קהילתיים, אלו שכתבו כאן את דעתם בתגובה לדבר מה שפרסמתי, או שסתם קראו את גיבוביי, תחת מעטה האנונימיות – בלעדיכם, הבלוג הזה היה שווה הרבה פחות, ובהחלט היה משעמם ושומם הרבה יותר. אשמח כמובן אם פרסומי יזכו לתגובות רבות יותר בעתיד, אבל אתם יודעים מה אומרים על משאלות.

המילים הללו נכתבות קצת פחות משלושה חודשים לפני סיום השירות הסדיר שלי והכניסה לשירות הקבע, אירוע העתיד להשפיע לחיוב על גורלו של המקום הזה, ועל גורלו של עבדכם הנאמן בשנה הקרובה – זו לכל הפחות התוכנית. שעות העבודה אולי יישארו אותן שעות, ספק אם העומס ירד, אבל השיפור בתנאים הסוציאליים ובתזרים המזומנים יאפשר לי לעשות דברים חדשים ומרתקים – אם זה במסגרת המקום הזה או במסגרת פרויקטים ואירועים שפרטיהם ייחשפו כאן בעתיד.

בסופו של דבר, זאת הייתה עוד שנה נהדרת, אפילו אם לא קלה, עבור הבלוג, עבורי ככותבו, ובתקווה גם עבורכם, קומץ האנשים שעוד קורא כאן על בסיס כלשהו. אין לי ספק שאהיה כאן עוד שנה כדי לחגוג חצי עשור לפלא הזה שנקרא "בועת מחשבה" – כולי תקווה שגם אתם.

נ.ב: יש לי טוויטר, אם זה מעניין מישהו.