רגע אחרי שהאחרונות בסדרות העונה סיימו את שידורן וסדרות מעונת שידורי הסתיו החלו ממלאות את מסך הטלוויזיה, הגיעה העת לסגור מעגל ולפרסם את החלק השני והאחרון של רשמי מעונת שידורי האביב. יהיה חסר טעם לנסות ולטעון שהפרסום הזה עדיין באמת ובתמים רלוונטי, בהתחשב באיחור המשמעותי בו הוא רואה אור, אבל אם אני רוצה להמשיך לכתוב סוג כזה של הודעות, יאה שאסיים כמו שצריך את הניסיון המסודר הראשון.
האמת היא שרק לאחרונה הצלחתי להתפנות כדי לצפות ב-20 הפרקים עליהם מבוססת ההודעה הזאת. ככה זה, בשירות. מצד שני, תירוץ קביל הוא עדיין תירוץ. ללא הערות נוספות, אז הנה הם לפניכם - רשמים ראשוניים על עונת אביב 2008 (חלק ב') :

Toshokan Sensou (תקציר)
בשנתיים האחרונות, הפכה רצועת שידורים יפנית קטנה בשם "noitaminA" לתו תקן של הפקות אנימה קצרות ואיכותיות הפונות לקהל בוגר ומזדמן יותר. אחרי ארבעה פרקים אפשר לקבוע בביטחון מלא ש"מלחמת ספריה" שומר על המסורת המכובדת הזאת.
בין הניסיון של קסארה (Kasahara) להגשים את חלום הנעורים הרומנטי והמופשט שלה במציאות מפוכחת וסבוכה עד מאד, לבין המאבק הפנימי שחווה דוג'ו (Dojo) בין "האני" החדש ו"האני" הישן והפגום לכאורה, הצופה זוכה לטעום דרמה אנושית מרתקת, אמינה, רלוונטית וחשוב לא פחות – כתובה היטב. הערך המוסף של הסדרה הוא הרקע עליו היא מתחוללת – מאבק אידיאולוגי על טבעה של הצנזורה בעת המודרנית – שאומנם מוקצן, אך רק לשם הדגשת החשיבות שלו והרלוונטיות שלו בימינו.
הבעיה האמיתית היחידה של הסדרה עד כה היא חוסר הבהירות בהיגיון הפנימי של הסדרה. איך יתכן שבעת המודרנית נוצר מצב כה קיצוני בו נציגים של הממשל המקומי נלחמים בנשק חם בנציגי ממשל ארצי? ההסבר המעורפל שהוצג עד כה פשוט לא מספק. אם רק הסדרה תטפל בבעיה הזאת, היא תיזכר לבטח כאחת הסדרות הטובות של העונה.
סיכוי שאמשיך לראות: ודאי

Code Geass R2 (תקציר)
במובנים רבים, ארבעת הפרקים הראשונים של R2 הם כל מה שהייתה הסדרה הראשונה, רק גדול יותר, רועש יותר וצבעוני יותר. הפאנסרביס המיני (לשני המינים), הגרנדיוזיות והדרמטיות המוגזמות והמיותרות ובעיקר עלילה כה מלאה בתפניות עלילתיות זולות וטריקים שלצופה לא נשאר אלא לתהות מי מוביל את מי – האם הסיפור מכתיב את התפתחות האירועים או שבעצם האירועים מכתיבים את התפתחות הסיפור.
מתברר שעוד יותר מקודמתה, R2 היא סדרה המבססת את עצמה על סיפוק מיידי וברור, על ריגושים זולים ועוצמתיים שאמורים להחזיק את הצופה על קצה כיסאו, אומנם במסווה של אמירה רצינית כלשהי אבל לעולם לא בניסיון אמיתי לייצר ערך אמיתי – כדי להשיג את התוצאה הזאת פרק אחרי פרק, הסדרה משלמת מחיר נוראי, היא מקריבה את עלילה, את הדמויות החיות בה ואת נשמתה. הדרך היחידה להמשיך ולספק את הצופה בסדרה כזאת היא ע"י מינון הולך וגובר של אותם ריגושים זולים, מה שחושף באופן הדרגתי, יותר ויותר, את היסודות המעורערים של הסדרה ואת חולשותיה הגדולות. התפניות העלילתיות נעשות מגוחכות יותר, הפאנסרביס מעיק יותר והדרמטיות מעייפת.
ריגושים זולים הם לא תחכום ודרמטיות ותפניות עלילתיות מרובות הן לא עומק.
סיכוי שאמשיך לראות: נמוך

Wagaya no Oinari-sama (תקציר)
ארבעה פרקים אל תוך הסדרה ודבר עוד לא קרה. כן, הדמויות העיקריות הוצגו, הרעיון מאחורי הסדרה הובהר והרקע להתרחשויות שורטט בקווים כלליים, אבל נראה שהכותבים נרדמו בשמירה. במקום להתחיל להתעסק בעלילה ולהתקדם קדימה, הצופה זוכה לפרולוג ארוך מדי ומשעמם במיוחד – לא משום שהפרקים עצמם בנויים בסגנון "חתיכה מהחיים" סתמי מעט, אלא משום שבכל רגע נתון הצופה מקבל תזכורת על כך שכל הרכיבים הדרושים לסדרת הרפתקאות על-טבעית קלילה נמצאים שם, אבל במקום זה מישהו בחר לשחק בחול.
אין הרבה מה להגיד על עיצוב הדמויות ואיכות ההפקה בכלל, מעבר לכך שהם מספקים באופן הגובל באפרוריות. בעצם, "אפרוריות" היא הדרך הטובה ביותר לתאר את הסדרה עד כה. מבלי שהרעיון מאחורי הסדרה – לא מלהיב או מקורי במיוחד בפני עצמו – מיושם ודבר מה עלילתי מתרחש, הסדרה לא מספקת סיבה אמיתית להמשיך ולעקוב אחרי מה שקורה לגיבורים הראשיים, היא פשוט שוקעת בביצת השכחה.
סיכוי שאמשיך לראות: נמוך

Macross Frontier (תקציר)
כיאה לנצר חדש לסדרת-העל של Macross, נראה שפרונטיר הולכת לפי הספר ולא מטלטלת את הסירה יותר מדי. ארבעת הפרקים הראשונים מספיקים כדי להציג בבירור את שני קווי העלילה הראשים והשקולים בחשיבותם – סגנון אופייני וייחודי ללא מעט סדרות מקרוס – זה של עלילת המד"ב עם חייזרים אלימים ומסתוריים בהם נלחמים בעזרת מטוסים משני צורה, וזה של סדרת דרמה רומנטית המשלבת אלמנטים קומיים והרבה התמקדות במוזיקה.
בינתיים השילוב הזה עובד, הרבה תודות לשזירה של האחד בשני – הקשר המיסתורי של רנקה (Renka) לוג'רה (Verja) הוא דוגמא לכך – ולא מעט גם הודות לאיכות ההפקה שבאה לידי ביטוי באנימציה הרגילה, קטעי האנימציה הממוחשבת ובליווי המוזיקלי – תקציבי העתק שהושקעו בסדרה, לרגל חגיגות 25 השנים לסדרת מקרוס המקורית, נותנים את אותותיהם.
כל עוד הסדרה תצליח להמשיך ולשמר את האיזון העדין בין שני קווי העלילה הראשיים, המנוגדים אחד לשני והנאבקים כל הזמן על הבכורה, צפויה לנו סדרת מד"ב מעניינת וייחודית שלא שוכחת גם לפנק את העיניים.
סיכוי שאמשיך לראות: ודאי

Nabari no Ou (תקציר)
אין ספק שברמה הרעיונית, נאברי היא סדרה מעניינת, בכך שהיא לוקחת נוסחא מוכרת ומוסיפה לה אלמנט קטן אך מהותי – הדבר הנוראי אחריו כולם רודפים נמצא דווקא בתוך הגיבור הראשי עצמו. עם תכנון קפדני ושילוב נכון של הגורם המייחד הזה בעלילה, אפשר היה ליצור סדרת פעולה, עם אלמנטים קומיים, טובה במיוחד. במקום זה, ארבעה פרקים תמימים היא מדשדשת בחוסר אכפתיות. נראה כאילו הכותבים לא התלהבו במיוחד מהרעיון של עצמם וממה שיש לו להציע, אולי בדומה לגיבורה הראשי, הסדרה בינתיים אפאטית ורק רוצה שישאירו אותה לנפשה.
אין דרך אחרת להסביר למה אף חלק בסדרה – הדמויות, הדיאלוגים או ההתרחשויות – לא מצליח להתרומם מהקרקע וליצור תחושה של נמרצות ודרמטיות ראויה, גם ברגעים של תגליות דרמטיות או סצנות קרב. באופן מעט אירוני, הסגנון האומנותי – דמוי צבעי המים – המהווה עוד נקודה לזכות הסדרה, רק מחזק את התחושה חסרת האנרגיה והמעוף שגוררים בינתיים את הסדרה כלפי מטה.
מהתרשמות ראשונית, קשה להאמין שמישהו מצוות הכותבים או הבימוי יתעורר לפתע ויוציא את הסדרה מההתנהלות המנומנמת שלה, אבל כמו שכבר אמרו לא פעם - התקווה מתה אחרונה.
סיכוי שאמשיך לראות: בינוני
עתה שהחוב הזה שולם במלואו, אפשר להמשיך קדימה בראש מורם. אחרי הכל, עונת שידורי הסתיו החלה בשבוע שעבר וחלק נכבד מהסדרות החלו בה קורצות לי…
תגיות: