בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

10 יולי
17
מאת Random Otaku

 כאמ"י 2010 מחפש אחר התוכן שלכם

אני לא אשם שזה הלוגו הרשמי של הכנס ברגע זה…

זאת סביר להניח לא הדרך הנאותה להפיח חיים חדשים בפינה המאובקת והמוזנחת הזאת, הרי בין שורותיו של הפוסט הזה אי אפשר למצוא התנצלות מתרפסת במיוחד או ערמת תירוצים לא משכנעים בעליל, ובכל זאת. צמד הדברים החשובים הללו, ובתקווה גם כמה פוסטים חדשים, יגיעו בקרוב, אך בינתיים יש דבר מה חשוב יותר בנקודת זמן זו – כאמ"י 2010 – בנקה סאי.

אם לדייק, מדובר במערך התכנים של כנס הקיץ הקרב ובא. בהתחשב בכך שצידו התוכני של הכנסים תמיד היה קרוב לליבו השומם של המקום הזה, ולזה של כותבו, יהיה זה רק טבעי להפיץ כאן את הקריאה של מארגני הכנס לחברי הקהילה לבוא ולהתנדב, על-ידי הכנת תכנים לאירוע.

יש לכם נושא להרצאה שמתחשק לכם להעביר? נושא שווה לדעתכם דיון בפאנל מול הקהילה? או אולי משהו בו אתם מבינים מספיק כדי להעביר עליו סדנא? אתם מוזמנים לשלוח הודעה (עם עדיפות לכך שתצטרפו את הטופס הזה ממולא) לכתובת amai _ content at yahoo.com. במעמד השליחה לא נדרש מכם ניסיון רב שנים, שליטה בנבכי השפה העברית או כמות מגוחכת של ידע כללי על תרבות האוטקו, אלא רק הרבה מוטיבציה ונכונות לעבוד בשיתוף עם אחראי ההרצאות.

כדאי לכם לשלוח הודעה גם אם אינכם בטוחים באיכות התוכן שלכם, או אם הנושא בו בחרתם בכלל יתאים לכנס. ניסיון העבר מלמד שלעיתים דווקא רעיונות "לא מתאימים" או "לא על רמה" יכולים להפוך לאירועים המעניינים של התוכניה. הדבר נכון גם לגבי רעיונות לתכנים לא טיפוסיים עליהם אולי חשבתם – רעיון טוב ובר ביצוע לא יפסל רק בגלל שהוא לא נופל תחת ההגדרה היבשה של הרצאה, פאנל או סדנא. אז תנו דרור לדמיון שלכם ותשלחו הודעה.

תגיות:

אם יש דבר אחד שבבירור השתנה באופן בו אני צורך את תרבות האוטקו אחרי הטיול ליפן, זה היחס לו זוכות הנובלות הויזואליות במכלול הדברים שמעסיקים אותי מאז שחזרתי. אומנם ערמת הכרכים על שידת הלילה (Pluto ו-Berserk אם זה מעניין מישהו) החלה לקטון בשבועיים האחרונים, אחרי חודשים ארוכים, ואורך רשימת ה"נצפה" ב-MAL הכפילה את עצמה, אך זו העובדה שעל שולחן העבודה הוירטואלי שלי אפשר למצוא קיצורי דרך ל-Tears to Tiara ו-Fate/Stay Night שבאמת שווה ציון. אחרי תקופה ארוכה של צנע תחביבי, גבולות הגזרה שלי שוב מתרחבים. מבירור מהיר עולה שקשה היה למצוא תזמון טוב יותר – אחרי שקט תעשייתי ארוך למדי כל מיני פרויקטי תרגום של נובלות ויזואליות החלו בחודש האחרון להפגין נוכחות ולהציג את פירות עבודתם.

אחרי לא מעט ניסיונות כושלים ולא מתואמים, פרויקט התרגום של Fate/hollow Ataraxia, משחק ההמשך ל-Fate/Stay Night, קם פעם נוספת לתחייה. במטרה לחסוך עבודה מיותרת, כלל חלקי המשחק שתורגמו עד כה אוחדו תחת קורת הגג של הפרויקט והצוות החדש המשיך את המלאכה משם. מעבר לעובדה הראויה להערכה שתוך זמן קצר יחסית הצוות חצה את מחסום ה-30% בדרך לסיום התרגום, מה שמשמח במיוחד הוא הטלאי החלקי והניסיוני ששוחרר בינתיים – טלאי נוסף, סופי יותר, צפוי לצאת בשבועות הקרובים.

פרויקט אחר שגורם ללא מעט אנשים לחכך את ידיהם בציפייה הוא זה של Remember 11 – the age of infinity, חלק מסדרת המשחקים בה נמצא גם Ever17, אחת מהנובלות הויזואליות המפורסמות ביותר בקרב מעריצים מערביים. אחרי שנתיים של עבודה, לפני מספר ימים הסתיים החלק העיקרי של הפרויקט, קרי עבודת התרגום, ואפשר לצפות שטלאי מלא ישוחרר בחודשים הקרובים, אחרי שעבודת העריכה הלשונית והגרפית יסתיימו.

אחרון חביב מבין הפרויקטים הגדולים שעשה כותרות בחודש האחרון הוא Muv-Luv Extra. ההפתעה הנעימה כאן היא לא עצם העבודה על תרגום המשחק – תחילת העבודה הוכרזה באופן רשמי בבלוג הקבוצה – אלא המהירות בה שוחרר טלאי ראשון, ולו חלקי. אחרי הכל, Amaterasu החלו לעבוד רק בחודש פברואר. בהתחשב בכך שקודם לכן הקבוצה סיימה לתרגם את Sekien no Inganock בחודש דצמבר האחרון, וחודשיים קודם לכן הייתה זו Cross Channel, לא נשאר אלא להשתומם ולהוריד את הכובע לנוכח המסירות וההשקעה של קומץ האנשים הזה.

בנוסף לפרויקטים הגדולים הללו, שווה להזכיר גם את Hatsukoi ו-Hime x Hime, להן יצאו טלאיי תרגום חלקיים בימים האחרונים. בהתחשב בכך שלבטח פיספסתי עוד פרויקט או שתיים בהתעדכנות שקדמה לכתיבת הפוסט הזה, אפשר להכריז באופן רשמי שהנה, שוב זה זמן טוב להיות מעריץ נובלות ויזואליות מערבי.

תגיות:
10 אפר'
12
מאת Random Otaku

 מועמדי מנגה בפרסי Eisner לשנת 2010


ספויילר לפוסט, בערך

אפשר להשתמש בהרבה מילים גדולות, מפולפלות ומרשימות למדי כדי לתאר את ערכה של מנגה כמדיום בידורי ואומנותי, דרך ביקורות או ניתוחים של דברים כאלה או אחרים ביצירות נבחרות, אך מדי פעם אירועים עושים את העבודה הסבוכה הזאת עבורינו ובאופן ברור הרבה יותר.

לפני מספר ימים פרסמה ועדת הבחירה של פרס אייזנר (Eisner) – הפרס היוקרתי לקומיקס אמריקאי – את רשימות המועמדים לפרס לשנת 2010 בקטגוריות השונות, ונראה כי תחום הקומיקס היפני זכה השנה לנציגות מכובדת. את אור הזרקורים ללא צל של ספק חטף נאוקי אורוסאווה (Naoki Urasawa), שהתפרסם במערב תודות ל-Monster, ונחשב זה זמן רב לאחד מהמנגקה המשפיעים והחשובים של דורו. נאוקי מועמד לפרס "הכותב\אומן הטוב ביותר", אחת מהקטגוריות המרכזיות של הפרס, בעוד ששתי עבודותיו האחרונות זכו למועמדות בפני עצמן – Pluto בקטגוריית "קשת העלילה\הסיפור הקצר הטוב ביותר" ו-20th Century Boys בקטגוריית "הכותר הרץ הטוב ביותר" (אותה הקטגוריה בה התמודד Monster בשנה שעברה.)

כמו כן, שני הכותרים יחדיו מתמודדים גם בקטגוריית "ההוצאה האמריקאית הטובה ביותר ליצירה זרה – אסיה", ביחד עם שני כותרים יפנים אחרים – A Distant Neighborhood של Jiro Taniguchi ו-Oishibo: A La Carte של Tetsu Koriya, עם Akira Hanasaki.

הזוכים בכלל הקטגוריות יוכרזו בכנס Comic-Con הקרוב, אשר יתקיים בחודש יולי. במידה ונאוקי יצליח לקטוף את פרס הכותב\אומן הטוב ביותר, יהיה מדובר בהישג משמעותי עבור מנגה במערב, בעיקר מהסוג המוכר פחות, קרי כותרי סנ'ין (Seinen) של ממש, וזו ככל הנראה תהיה גם הפעם הראשונה שיוצר יפני יזכה בפרס.

בין השאר, מדובר בהזדמנות נהדרת להמליץ בחום על יצירותיו של נאוקי, שתורגמו לאנגלית ע"י Viz וניתן להשיג בקלות יחסית בארץ – Monster ו-Pluto שתורגמו עד סופם, ו-20th Century Boys שעדיין יוצא בימים אלו. עיבוד מונפש, עם תרגום לאנגלית כמובן, אפשר למצוא רק ליצירה המפורסמת ביותר שלו במערב, Monster, ומדובר בצפייה בהחלט מומלצת.

נ.ב: כל זה משמח במיוחד בהתחשב בעובדה שביומיים האחרונים סיימתי, בשעה טובה ואחרי הרבה תלאות, את שני הכרכים הראשונים של Pluto ובהחלט מדובר בקריאה מרתקת.

תגיות:

לא מעט נאמר ונכתב כבר על פרקה הראשון של Gundam Unicorn, במחוזות רחוקים ובשלל שפות זרות. על ההפקה המהממת, על כוראוגרפיית הקרבות שמשאירה את הצופה על קצה הכיסא, על הבימוי, הדמויות ועל עוד שלל נקודות – על המכלול השלם שהפך את הפרק הזה למחייה של יקום שלם, ואת גרסת ה-BD שלו למובי דיק של רשימת הקניות שלי בטיול ביפן. זו כנראה הסיבה שאני מעדיף להקדיש מספר מילים דווקא למה שחבוי בנבכי הפרק עצמו והצליח לתפוס את תשומת ליבי – קופסת לפלס (Laplace Box).

אותו פריט מסתורי המתמקם במהרה במרכז ההתרחשויות, מוצג כדבר המסוגל למוטט את שלטון הפדרציה ואשר אחראי לשגשוג ולעושר של קרן ויסט (Vist Foundation), המחזיקה בו מאז שהוקמה. בעיני מייסד הקרן וראשה הנוכחי, זהו דווקא דבר מה המסוגל להחזיר את ה-Universal Century למסלולו "המקורי" ו"התקין" – זהו בעצם סימן השאלה הגדול ביותר של עלילת הסדרה, ובו בזמן כלל לא סימן שאלה של ממש.

כבר בסצנה שפותחת את הפרק נשלף הרמז למהותה של הקופסא, או שמה של תוכנה המוזר – זוהי האמנה המקורית של הפדרציה, חרוטה על לוח אבן, אשר נוצרה לרגל המעבר לשיטת הספירה החדשה ותחילת ההגירה של האנושות לחלל. העותק היחיד של מה שהיה אמור להיות מוצג בטקס החגיגי לכבוד המעבר לספירת ה-UC, ואשר אבדה במתקפה של ויסט הצעיר ושאר חבריו המהפכנים על תחנת לפלס, בה התקיים האירוע.

הכיצד ייתכן שלוח אבן בן כמעט מאה, יכול לא רק לאיים על מערכת שלטון שלמה, אלא עלול אף להביא לסופה של המציאות הנוכחית ממש? פשוט משום שהוא הדבר היחיד שיכול – משום שהוא מכיל פיסת מידע חשובה מעין כמוה, אמת המסוגלת למוסס את יסודות הסטטוס-קו הפוליטי בעולם ולשפוך אור על שורש מאה שנות היסטוריה רווית דם, סבל ואלימות.

קופסת לפלס אינה איזה נשק סודי ובלתי מנוצח או פיתוח טכנולוגי מרשים, משום שאלו לא מסוגלים למוטט את הפדרציה, כפי שהוכיחה מלחמת השנה (One Year War) והמאבקים המזוינים שהיא הולידה. היא מכילה דבר נורא בהרבה – חופש. האמנה, בגרסתה המקורית, הכריזה כי תושבי המושבות הם שווי זכויות ואינם נחותים בדבר לאלו שבחרו להישאר על כדור הארץ, וכי כובד משקלה של ממשלת הפדרציה תועבר אל ביתה החדש של האנושות, החלל – האמנה היא האמנציפציה של תושבי החלל מידי אלו שנשמתם עוד כבולה לכדור הארץ, בכך נח כוחה המפלצתי ולכן חשוב לשמור את קיומה בסוד.

כמעט מאה מאוחר יותר אלו אולי רק מילים החצובות בסלע, אך המשמעות שלהן טומנת בחיכה השלכות מרחיקות לכת. אילו הן היו רואות אור יום, המילים הללו היו מסגולות אולי למנוע את יצירת הנסיבות שהולידו את מלחמת השנה והמאבקים המזוינים שרדפו אותה כצל, ייתכן והן היו מונעות מאה שנות סבל, אפליה ורודנות ונותנות סיכוי ליצור מציאות טובה יותר, שאת דמותה קשה לדמיין. על כך בעצם מבקש ויסט הזקן מחילה – על כך שבמו ידיו לא רק רצח כה רבים אלא גם חיסל עתיד מבטיח, שלמענו נלחם מלכתחילה. זו גם הסיבה שנדרש מישהו ראוי לקופסא – בידיים הלא נכונות, האמת המטלטלת הזאת תבוזבז כהצדקה למרחץ דמים חדש, ותוחמץ ההזדמנות לתקן ולו במעט את ה"עיוות" בעולם.

מכל הדברים, קו המחשבה הזה, על הטרגדיה של יקום ה-UC, העלה בעיני רוחי טרגדיה אחרת, ומוחשית יותר – זו של אלכסנדר השני, "אלכסנדר המשחרר", קיסר רוסיה מאמצע המאה התשע-עשרה, אשר מצא את מותו מידי מהפכנים בני ארגון אידיאולוגי קיצוני בשם "רצון העם". אלכסנדר זכה לכינויו על כך ששחרר את העריסים הרוסיים מעבדותם בכל רחבי המדינה, ובכך יישר קו עם שאר אירופה באיחור קל של כמעט שלוש מאות שנה. מעבר לכך הוא היה אחראי לרפורמות בכלכלה ובמסחר, אשר יצרו חופש כלכלי גדול יותר לאזרחים מן השורה, והחל לפתח את מערכת הרכבות של המדינה במטרה להצעידה קדימה. ביום שקדם להתנקשות בחייו, הוא אישר את הנוסח הסופי של ההחלטה להקים את ה"דומה", בית נבחרים בעל סמכויות חוקיות מוגבלות – צעד ראשון בדרך למעבר למלוכה פרלמנטארית, בדומה לאנגליה.

כתוצאה מההתנקשות, אלכסנדר השלישי, שירש את כס אביו, גנז לגמרי את רעיון הקמת בית הנבחרים, הגביר באופן משמעותי את רדיפת מתנגדי השלטון בידי המשטרה החשאית, גיבה דרך חוסר פעולה גל פוגרומים ביהודים ובלם במקומו את גל הרפורמות של אביו. המתנקשים, אשר רצו ליצור חברה סוציאליסטית בה יהיה שוויון רב יותר בין כלל תושבי המדינה, יצרו במו ידיהם מציאות גרועה עוד יותר מזו שרצו לשנות, וכזאת שהובילה בסופו של דבר למהפכה הבולשביקית ולמאה שנות סבל, אימה, רודנות וחוסר ודאות.

בלהט המהפכני העיוור שלהם, הם נתנו לשאיפה שלהם ליצור עולם צודק יותר להוליד טרגדיה בקנה מידה בלתי נתפס. בניגוד לויסט, להם לא הייתה אפשרות להפנים את תוצאות מעשיהם ולהכות על חטא, להם לא הייתה קופסת לפלס, וזו אולי תזכורת לחשיבותו של מד"ב אמיתי ודוגמא נוספת למה אני מוצא באנימה כמדיום.

השאלה המרכזית באמת של Unicorn היא אם כך, לא מה מכילה קופסת לפלס, אלא האם בכוחה באמת ובתמים לשנות ולדחוף את המציאות לכיוונה המקורי – האם היא מסוגלת לעמוד אל מול נחשול היסטוריה בן מאה שנים ולגבור עליו בסופו של דבר? החודשים עד שחרור הפרק הבא של הסדרה הולכים להיות ארוכים במיוחד.

תגיות:

כפי שחדי ההבחנה כבר בוודאי הסיקו, הפוסט הזה מתפרסם כבר מחוץ לגבולות יפן, קצת אחרי שהתאוששתי מטיסה ארוכה במיוחד, כך שנראה כי הטיוטות המדוברות על אקיהברה ושאר מקומות תתפרסמנה כרטרוספקטיבה משויפת יותר ולא כרשמים בזמן אמת. בינתיים, עד שאתפנה לשייפן, את החלל הריק ימלא עוד פוסט ניחומים – תמונות והערות על השלל מסבב קניות השני והאחרון בחנויות האנימה והאוטקו של אקיהברה. אומנם הזדמן לי לבקר מאוחר יותר גם בנאקנו (Nakano), אך בדומה לדרך הנערה (Otome dorii), לא מצאתי שם משהו שהצליח לתפוס מספיק את תשומת ליבי.

האפשרות שאקנה קונסולת PSP משומשת באקיבה עלתה באופן כמעט טבעי הרבה לפני שרגלי דרכה ביפן. המימוש של הקניית הזאת לעומת זאת, היה קצת מורכב יותר, דווקא בגלל הכמות האדירה של חנויות שונות משונות שמכרו יחידות משומשות. גם עם קניות ההשלמה של מארז, מגן מסך וכרטיס זיכרון, המחיר הסופי של הקונסולה עדיין יצא מגוחך בסטנדרטים ישראליים. בניגוד לצמד הקודם של משחקי הגנדאם ל-PS2, זו לא הייתה קניית דחף – Giren no Yabou הוא משחק אסטרטגיה מפורסם, בחוגים הרציניים יותר של מעריצי מכ'ה (Mecha) בכלל וגנדאם בפרט. כנגזרת מכך, קיים תרגום מפורט לשפה האנגלית של תפריטי המשחק וסביב המשחק עצמו קהילת שחקנים ומעריצים בינלאומית שתמיד שמחה לעזור.

נדמה שהנטייה הבלתי צפויה לכיוון קניית דברים הקשורים ב-Type-Moon הגיעה לקרשנדו עם הקנייה הזו של Tsuki-Bako – מארז קשה להשגה שמכיל את Tsukihime, ה-Plus-Disc של המשחק ו-Kagetsu Tohya. בהתחשב בכך שמדובר בפריט השני היקר ביותר שקניתי בטיול אחרי ה-PSP, אני מוצא מעט נחמה בכך שמדובר בנובלות ויזואליות קלאסיות וכי כל הדברים הכלולים במארז תורגמו לאנגלית. כמה ימים לפני השיא הזה שמתי את ידי על הנספח לשלל הצנוע המוצג כאן – Fate/hollow Ataraxia, במארז המיוחד והגדול במיוחד הכולל קלפי טארוט, שהצלחתי למצוא בדן דן. כך שבעצם השגתי את כל הנובלות הויזואליות של Type-Moon, ועכשיו נשאר רק לפנות כמה חודשים טובים מחיי.

העיסוק הפעיל והמגוון במשחקי וידאו ישנים – תחילת העשור ואחורה – והקונסולות שלהם, המוזן באופן הדדי ע"י חנויות ייעודיות לנושא, היה אולי הגילוי המפתיע של הביקורים באקיבה ובמידה מועטה יותר גם בדן דן (Den Den City). יש משהו מרתק ומפליא בכך שאתה יכול להיכנס לאחת מהחנויות הללו, להסתובב בהן כמה דקות, ולצאת עם קונסולת Super Famicom משומשת וכמה משחקים שכל אחד מהם הוא פיסת היסטוריה בפני עצמו. זה אולי הפריט הכי פחות שימושי שקניתי, אך אם כבר צריך מזכרת לתגלית הזו, אם כבר פיסת היסטוריה, אז למה לא משהו סמלי כמו Final Fantasy הראשון ל-Famicom, באריזה המקורית?

ובכן, מדובר בשלל צנוע שמסכם מסע קניות שאפשר לסכם באופן כללי כצנוע, בהתחשב בנסיבות. מתברר שיש מעלה טובה בכך שאיני מתעניין בפיגרים ובכך שמחירי הדיסקים השונים ביפן גבוה באופן מעט מגוחך כשמדובר באנימה, אחרת הארנק שלי היה מתאבד עוד בחצי הדרך. מצד שני, הצניעות הזאת מתעתעת – כל נובלה ויזואלית בערמה, קטנה ולא מרשימה ככל שתהיה, מסתירה בחיכה עשרות שעות התעסקות, כמו גם הרכבת מודול הגאנפלה והנובלות הקלות שדורשות לימוד אינטנסיבי של יפנית.

נ.ב: מישהו מתנדב לתרום ארון או מדף קיר? לפתע התברר לי שאין איפה לשים את כל השלל הזה בחדר.

קבל עדכונים מבועת מחשבה