אחת הסיבות העיקריות לכך שסצנת הדו'גינשי (Doujinshi) היפנית ממשיכה לפרוח לאורך השנים, היא חקיקה מתפשרת בכל הנוגע לזכויות יוצרים וקניין רוחני ביפן. בשונה מהחקיקה וכמעט דרקונית הקיימת בארה"ב, החוק היפני אינו מאפשר פעולה נגד הפרה של זכויות יוצרים במקרה ובעל הנכס נמנע מלהגיש תלונה. כך נוצר מצב בו יוצרים, דרך שתיקתם הרמה, מאפשרים יד חופשייה לדו'גינשיקה. לפי שיערוך כללי, 90%-95% מהדו'גינשי שנוצרים מבוססים על יצירות, תהינה הן מנגה, אנימה או משחקים, קיימות. המיעוט הנותר מהווה בעצם את היצירה המקורית לגמרי.
המציאות מן הסתם מורכבת יותר, אבל לשם הפשטות, נשאיר את זה בכך.
"תזרוק את העט על הרצפה מיד! תתרחק מדף הנייר! אני רוצה לראות את הידיים הללו באוויר… פרחח."
אבל נראה שרוחות של שינוי מנשבות במסדרונות הפרלמנט היפני. לאחרונה, גורמים בממשלה היפנית בוחנים אפשרות לחקיקה חדשה הנוגעת להגנה על זכויות יוצרים וקניין רוחני. תחתה, תקבל המשטרה את הסמכות לפעול נגד מפרי זכויות יוצרים, בעזרת מעצרים וקנסות כספיים, גם על דעת עצמה ולא בהכרח תזדקק להגשת תלונה רשמית. כשגוף שאילו לו דבר וחצי דבר בסצנת האנימה ומנגה היפנית מקבל כזאת סמכות, ההשלכות האפשריות ברורות למדי.
מעבר לפגיעה הברורה בציבור ענק – אם לשפוט עפ"י מספר המבקרים ב-Comiket האחרון (חצי מליון מבקרים) – הן הצרכני והן זה התומך בו, הרי ששינוי כזה במשוואה יכול לשלוח גלי זעזועים גם אל תעשיית המנגה היפנית הרשמית. אם יוצרים חדשים ימנעו מלפרסם דו'גינשי, הרי שהסיכוי לגלות יוצרים כמו קן אקאמטסו (Ken Akamatsu) או קלאמפ (CLAMP), שהחלו את דרכם כדו'גינשיקה, קטן משמעותית.
קשה להעריך עד כמה גבוהים הסיכויים של השינויים לעבור את משוכת החקיקה , בעיקר כשמכניסים למשוואה את הכוח הכלכלי האדיר שנמצא בידי אלו שעלולים להיפגע מהשינוי בחוק. עד עכשיו, יפן היוותה דוגמא מצויינת לאיזון שבין זכויות יוצרים ולבין ההיגיון הישר, מטריד לראות אותה נגררת אט-אט אל מחוזות אפלים יותר.
מתנגן ברקע: "Bob Dylan" של Nine Days
נ.ב: התודות על הציור הולכות ל-XannieChan, שבין השאר אחרית גם לדיוקן ההומוריסטי שלי בדף ה"אודות".
דווקא עכשיו נראה שמשהו גרוע יותר מתחיל בארץ.
אתה מדבר על הצעת החוק הקשורה בהגבלת הגישה לאינטרנט?
כן
ככל הידוע לי כרגע, החוק לא ישפיע אפילו בעקיפין על אתרי אנימה. ז"א, לא יותר מאשר אתרים אחרים שמפרסמים תוכן שנועד לקהל הצעיר-בוגר (בכוונה לא כתבתי מבוגר, כדי להמנע מכפל לשון). אין סיבה מיוחדת לפחד מהחוק, או להתחיל במסע הפחדה פראנואידי של "מה אם", בהתחשב בבעיתיות המימוש שלו ובקלות המגוחכת שיהיה ניתן לעקוף אותו.
אני אתעדכן בסופ"ש הקרוב בכל הפרטים הקטנים הסובבים את כל העניין, במידה ופיספסתי משהו עד עכשיו. מי יודע, אולי זה יזכה להודעה. אבל נכון לרגע זה, אני לא רואה סיבה מיוחדת לתת התייחסות פרטנית לתרחיש "יום הדין" – פשוט משום שאנחנו נהיה "עוד קורבן", לא "הקורבן".
יחי ההבדל הקטן, אני מניח.
הוספת תגובה