בועת מחשבה

LOGH היא אופרת חלל אדירת מימדים המתרחשת במאה ה-36 לספירה. האנושות, שהספיקה להתפשט לרוב גלקסיית שביל החלל, מחולקת לשני חלקים. האימפריה הגלקטית וברית הכוכבים החופשים, המנהלות בניהן זה מאה וחמישים שנה מלחמת חורמה שהגיעה למבוי סתום בו אף צד אינו מצליח לשים את ידו על העליונה. אבל הכול עתיד להשתנות עם הופעתם של שני קצינים צעירים ומלאי הבטחה. באימפריה מופיע הרוזן ריינהרד (Reinhard Von Lohengram) שמשתמש בשירותו הצבאי כדי לצבור מספיק כוח והשפעה במטרה לשחרר את אחותו, המשרתת כפילגשו של הקיסר. מצד בעלות הברית עולה לבמה הגלקטית יאנג וינלי (Yang Wen-Li) המנסה לתמרן בין מלחמה הנראית בעיניו כמיותרת ולבין התככים הפוליטיים מבית, בניסיון למצוא לעצמו ולבן חסותו נחת ושלווה. הם מביאים איתם רוחות של שינוי ואולי אפילו תקווה לסיומה של המלחמה המחרידה, ביקום בו שום דבר הוא לא כפי שהוא נראה.

בתשעת הפרקים הראשונים שלה, הסדרה הספיקה להציג בפני הצופה קצת יותר מתריסר דמויות, כמות דומה של קווי עלילה מקבילים, כמות מכובדת של משחקים פוליטיים מתובלים בטרגדיה אנושית ויקום אחד עשיר בפרטים. בהתחשב בכך שמדובר בפחות מעשירית הסדרה, אפשר לנחש שמחכה לנו רכבת הרים עלילתית מפוקחת ומתסרטת היטב. זה בעצם היה כוחה של הסדרה עד עכשיו; הדרך המתוחכמת שבה היא טווה את כל הדמויות והאירועים לעלילה מרתקת הן בקנה מידה שלה, הן במורכבות שלה והן במציאותיות שלה.

החשש האמיתי היחיד עם סדרה מהסוג הזה, היא שבשכרות כוח היא תמשיך להוסיף עוד דמויות וקווי עלילה ותכנס לסיחרור עלילתי ממנו תתקשה לצאת מבלי לפגוע ביכולתה לסגור קצוות עלילה כמו שצריך. הגבול בין סיפור עמוק ומפורט לבין אסון עמוס ומבלבל דק הרבה יותר ממה שנדמה. בנתיים, היא אולי דורשת מהצופה התמסרות מוחלטת וזיכרון טוב, מה שיכול תחילה להפחיד, אבל בתמורה מתגמלת אותו בסיפור סוחף ומרגש על שתי אנשים יחודיים המשנים גלקסיה שלמה.

מתנגן ברקע: "I Think I'm Paranoid" של Garbage