בועת מחשבה

גנדאם המקורי – המקור, ההתחלה והבסיס

כפי שנאמר לא פעם – כדי להבין את ההווה עלינו להכיר תחילה את העבר. במקרה של גנדאם עלינו לחזור קצת יותר מ-29 שנים אחורנית, אל שנת 1979. באותן שנים, אחד מהז'אנרים הפופולאריים ביותר באנימציה היפנית היה ה-"Giant Robots", סדרות נוער בהן מספר גיבורים נלחמו ברשעים, בין אם היו אלו בני אדם או חייזרים, בעזרת רובוט או מספר רובוטים ענקיים ורבי עוצמה (שם דרך אגב, אפשר למצוא את המקור לנוהג המשעשע של אמירת שם המתקפה בכל פעם שמשתמשים בה) שלא זכו להסבר אפילו חצי-מציאותי למקורם.

דוגמאות לסדרות הללו אפשר למצוא ב-Tetsujin 28 שעזר לבסס את הז'אנר, או ב-Getter Robo G. דוגמא עכשווית לסדרות, כאלה תהיינה Godannar ו-Gravion. בהווי כזה של גיבורים גדולים מהחיים, יפי בלורית ואומץ, של מכונות גדולות עוד יותר ומופלאות מעבר לכל הדמיון שלרוב בינו לבין עלילה רב גוונית לא היה כל קשר, שודר באפריל אותה שנה הפרק הראשון של סדרה חדשה ומוזרה אשר נקראה בפשטות "Mobile Suit Gundam".

הסדרה, פרי עתו ובימויו של יושיוקי טומינו (Yoshiyuki Tomino), הציגה מציאות עתידנית המתרחשת כ-150 שנים אל תוך העתיד, בה האנושות החלה להגר למושבות מלאכותיות בחלל אשר ממוקמות בקרבת כדור הארץ או הירח. כדי לציין את האירוע ההיסטורי, עם סיום בניית מושבת החלל הראשונה נקבע ספירת שנים חדשה – ה-UC, ה-Universal Century. בעולם הזה שולטת הפדרציה, ממשלת-על המכסה תחת כנפיה את האנושות כולה ומבוססת בכדור הארץ – מדובר גוף הסובל משחיתות, בירוקרטיה מסועפת ואימפוטנציה שלטונית. חלק מצמרת השלטון שלו אף מאמינה שתושבי המושבות נחותים מהם, תושבי כדור הארץ.

הסדרה נפתחת בשנת 0079 לפי הספירה החדשה ויש מי במושבות ששואף לשנות את הסטאטוס-קוו. קבוצת מושבות המרוחקות ביותר מכדור הארץ מכריזה באופן חד צדדי על עצמאות, תחת השם "הנסיכות של זאון" ופותחות במלחמה נגד הפדרציה בטענה כי הם אינם מוכנים לסבול עוד את ההשפלה שהם חווים לכאורה מידי הפדרציה. על נחיתותם המספרית והלוגיסטית הם מכפרים בעזרת המצאה ושימוש בכלי מלחמה שעוד לא נראו עד אז מעולם – ה-Mobile Suit, החליפה הניידת בתרגום ישיר, ממצה ופשוט. כלי רכב דו רגלי דמוי אדם, הנשלט ע"י טייס היושב בחלקה האמצעי של החליפה.

הפרק הראשון בסדרה מתחיל שמונה חודשים אל תוך המלחמה, כאשר שני הצדדים נמצאים בשיווין כוחות, במושבת חלל ניטרלית לכאורה, בה בסתר פיתחה הפדרציה חליפה ניידת משלה במטרה לשנות את מאזן הכוחות של המלחמה. זאון מגלים את הדבר, תוקפים את המושבה ובכאוס שנוצר נער צעיר בשם אמורו ריי (Amuro Ray), בנו של ראש פרויקט הפיתוח, נאלץ להשתמש בגנדאם כדי להדוף את המתקפה. משם הדברים רק מסתבכים. כאן אפסיק, כדי לא להרוס למי שעוד לא ראה את הסדרה.

"חליפה ניידת גנדאם" הייתה משהו חדש. אם עד עכשיו סדרת רובוטים טיפוסית הציגה קומץ גיבורים טיפוסיים, אבירים יפי בלורית שנלחמו ברוע זה או אחר בעזרת קומץ רובוטים מיוחדים ורבי עוצמה, הרי שגנדאם זרק את הנוסחא הזאת לפח. במקום זאת, הגיבור הראשי של הסדרה החל אותה כשהוא חסר מוטיבציה, יכולת או ביטחון עצמי – הוא מתחיל להטיס את הגנדאם מכורח הנסיבות ולא משום שהוא רוצה בכך – את אלו הוא רכש במהלך הסדרה כתוצאה מתהליך התבגרות והתפכחות מזורז שנכפה ע"י המלחמה. שאר צוות הדמויות הורכב מכמות גדולה של דמויות בעלות נקודות חולשה וחוזק משל עצמן שרחוקות משלמות.

אף אחד מהצדדים במלחמה לא הוצג כרע או טוב באופן ברור וחד משמעי, כל אחד מהם היה אחראי לפשעים קטנים כגדולים. מצד אחד, הפדרציה שולטת במושבות ביד רמה ואחראית להשפלה ודיכוי של תושביהן במובנים רבים, מצד שני, זאון מצידם לא בוחלים בהשמדת עיר שלמה, סידני שבאוסטרליה, על כל 10 מליון תושביה ע"י הפלת מושבת חלל על העיר. זאת הייתה החלטה מודעת של טומינו – אחד הרעיונות המנחים של הסדרה הוא הצגת המחיר הכבד של מלחמה, את הזוועה בה היא מטמאת את כל המעורבים בה ואת חוסר ההיגיון האופף אותה. על אף שזה לא נראה כך על פני השטח, גנדאם היא בעצם סדרה אנטי-מלחמתית באופן מובהק.

אבל חשובים לא פחות הם הרובוטים, החליפות עצמן שמוצגות בסדרה – הן אולי פלא טכנולוגי, אבל רק במובן המעשי של המילה. ניתן להקביל אותן לטנקים הבריטים שהוצגו לראשונה בשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה – שדרוג טכנולוגי ליכולת להרוג את האויב, איתו אותו אויב אינו מסוגל להתמודד. במהלך הסדרה הצופה מתוודה לכך שישנן אלפי חליפות, שהן נשברות, שאוזלת להן התחמושת, שהן משודרגות – הן מציאותיים ואין בהן שום דבר אגדי. בעצם, מרבית הטכנולוגיה שהוצגה בסדרה היא פרקטית ותוצאה של מדע אמיתי – כמו נקודות "נקודות לגראנז'" בהן ממוקמות המושבות בחלל או השימוש בגלילו של או'ניל כסביבת מחייה בחלל. שאר הטכנולוגיות אפשריות ברמת העיקרון ודורשות רק מספר אלמנטים בדיוניים שמשולבים במדע אמיתי.

במבט לאחור ניתן להגיד ללא כל צל של ספק שטומינו, דרך סדרת גנדאם המקורית, הקים במו ידיו את תת-ז'אנר הרובוטים המציאותיים, ה-"Real Mecha". אם לדייק, הרי שהוא הכריח את ז'אנר הרובוטים הענקיים לדייק ולשנות את שמו ל-Super Giant Robots. שורשיהן של סדרות דוגמת Gasaraki, Full Metal Panic או Armored Trooper Votoms נחים בסדרת גנדאם המקורית, שעזרה להפוך את התת-ז'אנר לפופולארי כל כך.

במפתיע ובו בזמן לא במפתיע, הסדרה לא זכתה לפופולאריות רבה בשידור המקורי שלה, אם בגלל חוסר הקונבנציונליות שלה ואם בגלל סיבות אחרות. במקור היא הייתה אמורה להכיל 52 פרקים, אך הספונסרים שמימנו את ההפקה דרשו לקצר אותה לכדי 39 פרקים לאור נתוני רייטינג נמוכים במיוחד להם זכתה, רק לאחר משא ומתן של צוות ההפקה בראשותו של טומינו, ניתנה הארכה של חודש והסדרה הסתיימה בפרק 43. הדברים השתנו לגמרי כאשר חברת Bandai קיבלה לידיה בסוף שנת 1980 את הרישיון למכ'ה של הסדרה – עם תחילת ההפצה של פיגרים ומודלים להרכבה, הפופולאריות של הסדרה בשידורים החוזרים זינקה משמעותית. שלושת סרטי התקציר של הסדרה, שיצאו בשנים 1981-1982 זכו להצלחה משמעותית בבתי הקולנוע.

כך התחילה לה אימפריה.

בשבוע הבא: הסדרה שהפכה את גנדאם למותג ולתופעה של ממש.

כתבות קודמות בסדרה:
חלק ראשון – מה זה גנדאם?