אם אני זוכר נכון הייתה גם כתבה נחמדה למדי על אנימה במגזין החודשי של "יס" לקראת השקת הערוץ שלהם. כתבה נחמדה ביותר. אם כי אני לא בטוח שאפשר להחשיב את זה כעיתונות "סטנדרטית".

אני מאמין שאני צודק בקשר למוסדות, אם כי לא צריך לזלזל בבורות ובדעות קדומות של אנשים. שני הדברים יכולים לגרום ללא קצת נזק. וכמו שהמורה שלך היא דוגמא: המפתח הוא בהסברה. ואפילו לא מדובר בלהמיר אותם לצופים או קוראים, העיקר שהם יבינו וידעו בעצם על מה הם מדברים לפחות בכל הקשור לבסיס.

אני מצטערת אבל הכתבה בהארץ זה פעם ראשונה ששמעתי עליה
הארץ הוא עיתון מאוד יפה מתוך 4 המורים לתקשרות שהיו לנו אני זוכרת שאהבו אותו 3 ואחת לא הביעה דעה אל אף עיתון.
אני אישית עדיין לא מתחברת לעיתון אבל אני מסכימה איתך
שיש הרבה עיתונים שמחפשים סנסציות
עם יש כתבות יותר טובות ועם קצת יותר עומק זה מבורך

אני מקווה שאתה צודק לגבי מסודות
בסך הכל אני זוכרת שבאתי לעבוד עם המורה שלי לאמנות והייתי צריכה להסביר לה מה זה מנגה…
בהתחלה היא זילזלה בסוף היא הפכה לאהובת מנגה והתחילה לחפש חומר לבד

אני מניחה שהמסודות פשוט צריכים יותר דחיפה לכיוון בשביל להתעניין

אני ממליץ לך לנסות מדברים "פשוטים יותר", ספק אם אני אפילו ממליץ לך לראות את מונסטר כרגע שלא לדבר על חברים שהם בורים לגמרי בנושא.
במקרה שלך באמת שיקח לי זמן מה לחשוב על המלצה ספציפית, משום שבאמת לא הייתי מעולם במצב כזה. אבל אני אנסה לחשוב על משהו.
לפחות עם ההורים שלך העניין "מסודר" ?

הדוגמה של המוסד האקדמי עדיין לא ברורה לגמרי, והאם באמת מדובר באפלייה הקשורה למנגה בלבד, או יותר נכון כמו שאני מאמין קשורה לקומיקס בכללי. וכאן הרי מדובר בבורות ספציפית של המוסד, שהוא סך אחד מוסד בודד מתוך מערכת שלמה שעד עכשיו לא הראתה בעיות אמיתיות.

דרך אגב, אני די בטוח שציינתי לא קצת כתבות מאוזנות ומעניינות על הקהילה ועל אנימה ומנגה בארץ (כדוגמאת "המנגליסטים" במוסף שישי של הארץ בזמנו). היה נחמד לקבל התייחסו אליהן גם, משום שברור שסוג מסויים של כתבים יחפש את "ה"דבר שבו הם יוכלו לנעוץ את הפה המטונף שלהם ואת השכל העקום ומוגבל שלהם ללא חשש לתגובה אמיתית. ושוב, זה לא מחייב שסדרה זאת או אחרת תגיע לארץ, משום שאת לבד צריכה להבין שלא ההגיון הוא זה שמנחה אותם אלה היצר הסנסציוני. הרי ביבפופ ושאר ירקות הגיעו כבר לערוץ "ביפ" ורצו די הרבה זמן אבל עדיין לא זכו לשום התייחסות. רק מה שבא לראות שאין כל קשר אמיתי בין המציאות לכתבות הצהובות שהם כותבים, ולכן אין זה נכון לחפש את האויב בנו ולנסות לשנות משהו בנו, כאשר הדבר היחיד שצריך לעשות זה להראות את הבורות הדביליות שלהם במקו

איזה מיתוס, שתל-אביב מאכלס אנשים סובלניים יותר ובורים פחות.
זה היה מצחיק למדי אני חייב להודות. P=
אני מבטיח לך שבשנותי בתיכון, ולפי רשמים ותגובות מחברים בלפחות תיכון נוסף (בלב תל אביב שניהם) לא קומיקס ולא מנגה לא רק שלא היו מקובלים, גם לרוב המידע שכן היה קיים עליו בתודעה של האנשים האחרים היה לא יותר משיוך הדבר לילדותיות.
יצא לי בארבעת שנותי האחרונות בתיכון ללמד הרבה אנשים, ולסבול לא קצת בתהליך משום שהייתי צריך להתחיל מאפס בדיוק כמוך.

אני לא מנסה לעשות השוואה ביני לבינך, אני פשוט מציין שיש דברים שכל אחד, לא משנה איכן הוא חיי יכול ולצריך לעשות..

מנהל\ת פרוייקט הוא לא בדיוק מוסד חינוכי שלם.
מה שכן, בורות היא דבר שנימצא בכל מקום לצערי וצערם של אנשים. דוגמא אחת היא לא יותר מדוגמא אחת של בורות, ספק אם זה נבון להכליל בגללו.

אתה לא חייב להבין אותי, לא ביקשתי ממך את זה. אגב, אתה לא יכול להשוות אותי אליך, אתה נמצא באיזור תל אביב (אם אני זוכר נכון) ושם יש הרבה שקוראים קומיקסים וקצת שגם רואים אנימות ומדברים על זה חופשי בבית הספר והם לא נחשבים פריקים ודפוקים או משהו. אני גר באיזור שאני פשוט מפחד לדבר על זה שם כבר מרוב שזה גם לזה שירדו עליי, פשוט אני מתנהג בבית ספר כאילו אני לא מכיר את זה.
הדוגמה הכי גרועה זה שפעם ניסיתי להסביר שסאקורה זה לא ילדותי והביאו לארץ גירסא מצונזרת… אני חושב שאתה כבר מבין איזה תגובות קיבלתי.

אתה כנראה לא מבין אותי. חוץ מזה שאני בן 13 ובגיל הזה חוץ ממני (שהתחתי ללמוד בגן) אין הרבה ששולטים באנגלית כדי ליראות סדרה בלי תירגום, מה גם שאין להם כוח. דבר שני, למה נראה לך שהם ירצו לראות??!! כאילו, אולי החברים הטובים שלי, אבל הם לא מה שחשוב לי אלא שאר הילדים. הם לא מוכנים להגיע לכזה טמטום (זה מה שהם חושבים), תאמין לי שכבר ניסיתי את זה. חוץ מזה שהם ילדים שכזה גם אם רואים סרטים הם רואים רק את סרטי הפעולה המטומטמים, לא דברים מתוחכמים וכדומה (על ממנטו הם אמרו לי שזה מסובך בטירוף ולא הבינו שום דבר ושוב הפכתי לכזה שממליץ על סרטים גרועים) אז בטח שמאנסטר לא יעניין אותם. הבעיה שלהם היא לא הרמה של זה (למבוגרים וכזה), כאילו גם הנטאי יראה להם ילדותי כי כל דבר שהוא מצוייר הופך אוטומטית לילדותי ואין יוצאי דופן. ככה זה גם עם כל הקומיקסים שלי, בגלל זה חוץ מחבר אחד שרואה אנימות [גם את זה הוא רואה בקושי כי הוא מעדיף ליראות באותו זמן דראגון בול זי או פוקימון] אין לי אף אחד אז אני מעדיף לשמור על קשר וירטואלי (למרות שאת רוב הישראלים (כן, יש גם אמריקאים וברזילאי אחד) שאני מדבר איתם כבר ראיתי כמה פעמים).

הפגיעה שאני מדברת עליה הוא היחס השללי
שוב כבר בהתחלה כתבתי
"רגע גדול כן
אבל כל רגע יש את המחיר שלו"

אז כן יש יותר יחס אבל יש גם יחס שללי

מוסד אקדמאי לא היה מוכן להכניס משהו
אנשים מתייחסים לכל המנגה ואנשים שרואים מנגה
כאנשי סדרות מציירות שלא התבגרו
והם אינם מאמינים שיש סדרות בעלות עומק
מצנזרים מנגה ומראים אותם כחומר לילדים

עיתונים יורדים על התופעה (אני מסכימה איתך שזה לא כתבים גדולים אבל מספיק שזה כתבים בעלי טורים קבועים שאנשים אוהבים כדי שזה ימשוך את צומת לבם של האנשים והם ינטו להאמין)
(גם הכתבה באתר האינטרנט של הארץ הייתה עם טון ציני אבל יותר אלגנטי עם התכוונתה לזה בתור כתבה טובה)

שוב מנגה בסוף של דבר מנגה נתפסת כדבר לילדים ברובו
ועם כל סדרה שיוצאת תלך ישר לערוץ הילדים אנשים לא יחשבו אחרת

אני ישאל את ידיד שלי שמכיר אותה אישית שוב
לפי מה שזכור לי מהמקרה זה מקצוע שקשור לעיצוב
אני מאמינה שהיא קיבלה אישור בהתחלה
הרי לרוב אתה עובד עם המורה הרבה לקראת הפרויקט המסיים (לפחות זה היה ככה כשלמדתי אמנות)

אם זה נובע מיחס שלילי לקוקמיס
(משהו שנשמעה הגיוני)
זה עדיין לא מסביר איך בכל זאת נתנו לאחר שסים עם פרויקט עם קומקיס אמרקאי כן ניתן

מה שבאמת מדאיג אותי פה
הוא שזה מוסד גבוהה
ואני מפחדת שמסודות אחרים ינהגו כך
כי מה שאני אישית רוצה לעשות עם חיי כרוך במנגה
אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר
בלי מנגה ונשארת שלמה

על מנת להגיע לאונבריסטה בחול בתחום
צריך לשלם הרבה כסף שלצערי אין לי