בועת מחשבה

העולם שלנו מעט גדול יותר ממה שנדמה בתחילה… עכשיו לכו לראות איזו סדרה מעולה!

אם נעצור לרגע ונתבונן מן הצד על המתרחש בקהילת האנימה והמנגה הישראלית, נוכל מיד להצביע על עושר הפולמוס המתקיים, על שלל דברים, בבלוגים או בפורומים הישראליים השונים המוקדשים לאנימה, מנגה ותרבות האוטקו. מהן הסדרות הפופולאריות של עונת השידורים האחרונה? מה חסר בהווי הנוכחי של מעריצי אנימה ישראלים? מה מקומו של ערוץ אנימה טלוויזיוני במציאות בה כל אחד יכול להוריד את מה שמעניין אותו? זהו רק חלק משלל השאלות והסוגיות המעסיקות את הקהילה. עם זאת, מבט מעמיק יותר יגלה כי במקרים רבים הדיונים הללו הם לא יותר ממערכת סגורה המזינה את עצמה, מבלי להוסיף משהו בעל עניין, או לעמוד על דלותה ורדידותה.

איני אומר שיש משהו שגוי באופן בו מתנהלים הדיונים הרב-גוניים הללו, אלא שהטבע המקומי שלהם, הישראלי, אינו מאפשר ללוקחים בהם חלק ולעומדים מן הצד לקבל פרופורציה, או שמה פרספקטיבה, על "התמונה הגדולה" של המתרחש מעבר לגבולותיה של הקהילה הישראלית, ולרכוש נקודת מבט נוספת, עולמית יותר על התחביב בו הם מתעסקים ועליו הם מדברים, אשר תתרום לעושר דעתם. אחרי הכל, התהליכים שהתרחשו ומתרחשים כאן – יהיו אלה עלייתו ונפילתו של ערוץ האנימה, כנס האנימה האחרון או הופעתם של בלוגי אנימה מקומיים – התרחשו והינם מתרחשים במקומות רבים אחרים בעולם.

לפני שבועיים התקיים בסייברג'איה (Cyberjaya) שבמלזיה, כנס Daicon, שעיקרו "התרבות הויזואלית היפנית המודרנית". מה שתפס את תשומת ליבי והצליח אף לרתק אותי, לא היה עצם קיומו של כנס ותיק זה – כדוגמת עשרות כנסי אנימה המתקיימים מדי שנה ברחבי דרום מזרח אסיה – אלא הדיון הציבורי התוסס שהתפתח עם סיומו בקרב קהילת מעריצי האנימה והמנגה הסינגפורית, ובזו המלזית. חלון הראווה הייחודי הזה אל תוככי צמד הקהילות הללו נפתח לי ע"י TJ_han ו-DarkMirage, צמד בלוגרי אנימה סינגפורים ידועים, שסיקרו את הכנס ופרסמו את חוות דעתם עליו.

אז מה היה עיקרו של אותו דיון, שעודנו מתנהל במרחבי הרשת? מתברר כי כנס Daicon השאיר טעם רע בפיהם של רבים – הועלו טענות על לוגיסטיקה קלוקלת, תככים ופוליטיקה שבאו על חשבון מקצועיות, בחירה בעייתית של מיקום הכנס ועל מעריצים טיפשים שעשו דברים מטופשים במיוחד. קריאת שלל הפוסטים והתגובות בנושא מציירת תמונת מצב המזכירה מאד את מה שהיינו עדים לו בשנתיים האחרונות בכל הקשור לכנסי אנימה ישראליים. לכל אחד מן הצדדים אומנם קיימת ייחודיות משלו, אבל קשה להשתחרר מההפתעה שמתפתחת כאשר עומדים על הדמיון בין כנס אנימה ישראלי טיפוסי והקהילה הישראלית שמאכלסת אותו, לבין התמונה העולה משלל הפרסומים על Daicon.

הפנמת ההפתעה הזאת הייתה הנקודה בה הבנתי כמה חסרה לנו נקודת מבט שונה, רחבה יותר, על מעשינו ותפיסתנו כמעריצי אנימה – בין אם זה כנס אנימה או סוגיית המחנאות וחוסר הבגרות העושה חיל בקרבנו זה זמן רב. לא משום שיש בכך כדי לספק הצדקה ותירוצים לכישלונות והתנהלות לא ראויה, לאמירות עקרות "אבל, תראה, גם אצלם…" המלוות תמיד בתיאורים מעוררי חמלה על דבר מה בקהילה הבינלאומית, או להפך, בזו הישראלית. אלא משום שיש בנקודת המבט הזו כדי לתת גישה לניסיון צבור, לדברים שיעשירו את ההווי הקהילתי ולפתרונות יצירתיים לבעיות המלוות את קהילת האנימה המנגה הישראלית כבר זמן רב.

אפשר, למשל, ללמוד משהו על התנהלות ארגונית פסולה, זאת המעדיפה בין השאר מינויים המבוססים על עניינים אישיים ולא דווקא על יכולת, ממעשיה והחלטותיה של הוועדה העומדת מאחורי Daicon. אפשר גם ללמוד על חשיבותה של האחריות האישית והפעלת כוח מרסן כלפי אותם אנשים בקהילה המועדים לפורענות – דוגמת הבחור שגנב את בקבוק המים של מינורי צ'יהרה (Chihara Minori) ביומו השני של הכנס, והתפאר על כך מאוחר יותר, לצלילי צהלות אנשים רבים אשר ראו במעשיו "Epic Win". הוא הביע חרטה על מעשיו רק לאחר שזכה לביקורת פומבית קשה מצד בלוגרי אנימה סינגפורים ומלזיים בולטים.

רובינו חוטאים בצרות החשיבה הזו, מהמעריץ המזדמן ביותר ועד אחרון המעריצים הותיקים והמלומדים, ויש בכך כדי לתרום לדשדוש הקהילה בתחומים רבים ולדלות והשטחיות שמאפיינת רבים מהדיונים הקהילתיים על תרבות האוטקו. בניגוד למקומות אחרים בעולם, בהם תחום האנימה השתרש עוד לפני הופעתו של האינטרנט המהיר, או כאלו הנהנים מקרבה גיאוגרפית ותרבותית מסוימת ליפן, תחום האנימה ונספחיו הכו שורשים בישראל תודות לאינטרנט בפס רחב, וכובד משקלם נמצא במרחביו מן הרגע הראשון. בהתחשב בכך שזה לא עומד להשתנות בעתיד הנראה לעין, יהיה אירוני אם לא נשתמש בכלים איתם אנו מקיימים את הדיונים הקהילתיים על אנימה וכל מיני דברים מוזרים אחרים, כדי ללמוד משהו מהעולם הגדול ולהעשיר את ההווי היום-יומי שלנו.