בועת מחשבה

טיול ליפן הוא קרוב לוודאי אחד מאבני היסוד, לפחות בתיאוריה, של חלק גדול מהקהילה הישראלית. הדיון בנושא, שפתחתי אומנם הוכיח את זה, אבל הוא גם הראה על קצה המזלג את חוסר הרציניות\החלטיות האופפת את העניין בקרב אותם אנשים, שכן קשה לדמיין אותם מגיעים ליפן יום אחד בקצב הזה. אני לא טוען שרצינותה של הקהילה תימדד במשתנה שולי כמו טיול ליפן, אבל רצינותם של חלקים נרחבים ממנה מובהרים בעקיפין. אנחנו קהילה צעירה, פיזית, מנטאלית וארגונית, ורואים את זה.

הרעיון של טיול ליפן חיי בראשי כבר זמן רב, ולאורך השנים הוא לא השתנה רבות, אבל הבסיס הלוגי והנסיבתי מאחוריו השתנה מקצה לקצה. מביסוס סטריאוטיפי ממש של מעריץ הרואה ביפן את בירת האנימה ומנגה של העולם ולא יותר, הגעתי לרצון בחופש נפשי, חקר תרבות שריתקה אותי אישית וחווית החיים החופשיים, אפילו אם לתקופה קצרה. הרבה דברים משתנים בארבע שנים תמימות כך זה ניראה, ואפילו אני נידהם כל פעם חדש כאשר אני חושב איזו "אבולוציה" עבר החלום. וזה לא שאנימה באמת נעלמה מסדר היום לטיול, הנושא פשוט הוכנס לפרופורציה.

אני מניח לאדם שלא נימצא במצבי לא יהיה מסוגל להבין איך חמש שבועות בתנאים שרחוקים מאידיליה, בעלות כבדה יחסית ואשר אני אבלה במדינה שאני לא באמת מכיר או מורגל אליה (שיעורי הבית שלי נגעו רק בפני השטח) יכולים להיחשב לחוויה מדהימה ובלתי נשכחת (בפוטנציה?). עריכת השוואה לטיול-אחרי-צבא להודו (והמזרח בכלל) היא קרוב לוודאי הדרך הטובה ביותר להסביר את עצמי. יפן היא ההודו שלי, מקום בו אני אהיה חופשי לגמרי מכל דאגות והאחריות היום-יומית שלי, מקום בו אוכל לנקות את הראש ולהתרכז תוך כדי למידה וצבירת חוויות. "גילוי עצמי" אולי ישמע נדוש אבל יש בזה מקצת האמת, או לכל הפחות אני מאמין שכך יהיה כאשר החלום יהפוך למציאות. יפן היא ההודו שלי, ללא הסמים, ללא סכנות המזרח הרחוק והרחק מהאנשים שמהם במקור רציתי להתרחק אם רק לזמן מה. חמש שבועות הן לא חצי שנה, אבל הודו היא לא יפאן ולכך אני בטוח בכך שזה בדיוק הזמן שאני צריך לעצמי.

יש משהו אירוני בכל שאני מקבל תגובות, שנועדו להקניט אותי אני מניח, מאנשים הבוחרים לקרוא לי "פריק" ו"חסר חיים" בגלל העובדה שבחרתי ביפן כיעד למסע, ובגלל העובדה הידועה שאני אוטקו. זה לא שבורותם אינה מרשה להם לראות מעבר לאפם המורם פוגעת בי, היא אף שימשה כנושא להומור ציני בכמה מקרים. אז מה בעצם אירוני אתם שואלים? עצם הגשמת החלום שבו הם מזלזלים ומה שההגשמה תדרוש ממני מוכיחה בצורה ברורה עד כמה טעותם מרה.

מוסר ההשכל? אם יש לכם חלום, תעשו כל מה שאתם יכולים ולא יכולים כדי להגשים אותו, ואולי תגלו למה המסע לעיתים חשוב יותר ממטרתו. שכולם ימשיכו לדבר, טיפשות לא חלה על חלומות. עכשיו אנשים זה סיפור אחרי לגמרי.

אם כבר הגענו להרהורים על יפן ועבודה קשה, אני ממליץ לקפוץ לפורום "יפן – שפה ותרבות" של תפוז כדי להשיג את סיכומי הקורס "יפן המודרנית" של אוניברסיטת תל-אביב, לאלו מכם שפספסו אותם בפעם הראשונה שפורסמו, או שרוצים להוריד אותם מחדש. תודה ענקית לMarril-2000 על הסיכומים והמלצות הקריאה שנוספו להם. העצלנים מבניכם יכולים פשוט להיכנס לכאן, אפילו שאני ממליץ בחום לבקר בפורום גם בלי קשר לסיכומים, במידה ויפן מעניינת אותכם אפילו במעט.
אני מקווה שאני אצליח להשיג את מריל בימים הקרובים ואקבל מימנו בשנית סיכומים, תרומת מכר שלו מהאוניברסיטה, של קורס "יפן המסורתית", גם של אוניברסיטת תל-אביב. כמות ההודעות הפרטיות שאני מקבל בתפוז בנושא תאריך הפירסום של הקורס השני פשוט עצומה, זה מראה שבאמת יש קהל יעד למידע מסודר ואמין על ההיסטוריה היפאנית, טוב לדעת.

כל ההרהורים ודיבורים על טיול גרמו לי להחליף את הטפט הווירטואלי שלי למשהו יותר, מתאים.

רציתי להזכיר לעצמי על האוטקו שבי משום מה, אולי לחזק את רוחי בדרך הלא קלה שתבוא לפני כל טיול שהוא ואולי סתם ככה.

מתנגן ברקע: "Move Along" של The All American Rejects