בועת מחשבה

בעוד מספר שעות, שינוצלו בתקווה לשינה משובחת במיוחד, אמצא את עצמי בדרכי לאחד האירועים המרתקים והבלתי צפויים של הטיול הזה – תערוכת Tokyo International Anime Fair 2010. זו תהיה בוודאי חוויה מוזרה לבקר באירוע כה גדול ורב משתתפים, במיוחד כשהוא מתקיים ביפן, והיא כנראה גם תהיה מרתקת ובלתי צפויה, משום שמדובר בתערוכת אנימה ולא בכנס אנימה, בעיקר לא בכנס אנימה במתכונת המוכרת עד כה בארץ.

זהו קודם כל אירוע בו חברות הקשורות באנימה, כדוגמת אולפני הפקה או חברות הפצה, מציגות את "מוצריהן", מקיימות אירועי שיווק (קרי, מחלקות דברים בחינם) או פרסום ומאפשרות בעצם להתרשם ממה שיש לתעשיית האנימה להציע בתקופה הקרובה. באירוע תהיה גם נוכחות של חברות זרות, אם אלו חברות הפצה מערביות הרוצות לפרסם את עצמן ובכך להשיג עוד זיכיונות הפצה בעתיד או מיני ארגונים, דוגמת נציגות של כנס Anime-Expo, המגיעים לקדם אינטרסים משלהם.

דוגמא לשוני התפיסתי של האירוע אפשר למצוא בכך שקוספליי למשל, אלא אם כן מדובר בחלק מביתן של חברה, אסור על-פי כללי האירוע. שני הימים הראשונים של התערוכה כלל לא פתוחים לקהל הרחב ומוקדשים לעשייה עסקית של החברות ונציגיהן. ההקבלה הטבעית היא כמובן לאירוע ה-E3, תערוכת משחקי הוידאו והמחשב המתקיימת בארה"ב על בסיס שנתי.

הכרטיס דרך אגב, שנרכש מבעוד מועד בסניף Gamers של אקיהברה (Akihabara) במחיר מגוחך של פחות משלושים וחמישה ש"ח (800 ין) הגיע עם תיק צד קטן וורוד, מהסוג שלוקחים למכולת, שאמור לשמש את באי האירוע לאיזו מטרה בלתי ברורה. אולי אוכל להשתמש בו כדי לשאת את כל הדברים הגבריים שאקנה באירוע עצמו.

בתקווה אצליח לצלם ולהתרשם מספיק כדי להצדיק כתיבת איזה פוסט רשמים והגיגים.

אני יודע שהבטחתי לכתוב, אבל מתברר שיש הרבה יותר מה לעשות ביפן משחשבתי בתחילה – יהיה זה קשור לתרבות האוטקו או לא. זה לא אומר כמובן שלא כתבתי מספר טיוטות שתתפרסנה בתקווה בימים הקרובים, בעודי כאן, עדיין חווה את המוזרות של יפן. בינתיים אפשר להעביר את הזמן בבהייה בחופן תמונות של השלל שצברתי עד עכשיו באקיהברה (Akihabara), עם סיום הסבב הראשון בטוקיו (הפוסט נכתב מאוסקה). בינתיים הספקתי כבר לבקר בדן דן (Den Den City) ולקנות עוד מספר דברים, אבל זה יישמר למועד מאוחר יותר.

הדו'גינשי הללו הם אולי החלק המפתיע של מסע הקניות שלי עד כה. בין חוסר הידע של השפה לבין הספקות שלי בכל הנוגע לסבירות למצוא דברים שהם לא פורנוגראפיים ואשר יעניינו אותי, הצלחתי לנכס כבר שבע חוברות והיד עוד נטויה, אם כי לא יותר מדי. מה גם שמחירי היד שנייה שלהם ממש לא עוזרת לי להימנע מלקנות אותם.

נובלות ויזואליות כיכבו בראש סדר העדיפויות כבר בשלב מוקדם יחסית בחשיבה על מה צריך לקנות אם כבר מגיעים ליפן. את חלקן, כפי שאפשר לראות, בינתיים הצלחתי להשיג שלוש – כולן חוץ מאחת תורגמו לאנגלית ע"י מעריצים – בעוד שהשגת השאר התגלתה כמשימה מורכבת מחשבתי, בהתחשב בותק שלהם ובמחזור ההדפסה הנמוכים של משחקים כאלה (קרי, זה יקר). המנגה ונובלות היו כבר קניית דחף, עם מעט סמליות – לרצון האדיר שהתעורר בי ללמוד יפנית באופן רציני כשאחזור לארץ. המבחר והמחירים פשוט מגוחכים מדי.

אפשר להגיד שצמד משחקי ה-PS2 הללו היו גם הם קניית דחף במקום מסוים, אבל לפחות הן נקנו בדוכן בשוק פשפשים שהתקיים ברחוב צדדי באקיבה ביום ראשון, בכ-40 ₪. מדובר בצמד משחקי גנדאם לא רעים שלא ראו אור באנגלית, ובתקווה הם ישמשו כעוד גורם שידחוף אותי קדימה בלימוד השפה היפנית בבוא העת.

אחרונים חביבים הם צמד הגאשאפונים (Gashapon) שמצאתי בין ביקור בחנות גדולה אחת לאחרת, והם מהווים תחליף מפוקפק לפיגרים של ממש שהחלטתי בינתיים לא לקנות. אני פשוט לא איש של פיגרים, אלא אם כן מדובר בגאנפלה (Gunpla) שהרכבתי בעצמי או במשהו שבאמת ובתמים יתפוס את תשומת הלב.

סך הכול במדובר בשלל צנוע מכל הבחינות, אך כל מי שהתחיל לדאוג, אל חשש – ברגעים אלו ממש דן דן נמצאת במרחק הליכה מן האכסניה בה אני שוהה ואני מתכנן לבקר שם לפחות עוד פעם אחת. מעבר לכך, בימים האחרונים של הטיול מצפה לי גם סבב נוסף באקיהברה, בתקווה למצוא כמה דברים נוספים מרשימת המכולת שהוכנה מבעוד מועד.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לראות משהו מפתיע.
נ.נ.ב: אני מודע לעובדה שהטקסט מעט גס ביחס למקובל כאן, אבל בשביל לשייף אותו צריך זמן שאין לי – עדיף זה מכלום, הלא כן?

כפי שאפשר ללמוד מתצלום המסך, עבדכם הנאמן מתכוון – במיטב מחלצותיו כמובן – לעלות בשעות הבוקר של השני במרץ על מטוס של חברת British Airways ולראשונה בחייו לצאת את גבולות הארץ. כך יחל באופן שגרתי לחלוטין, 2 טיסות ו-19 שעות מאוחר יותר, מסעי בן החודש בארץ השמש העולה – מימוש של רצונות וציפיות בנות יותר מחמש שנים. מסע שיכלול בתוכו את כל האירועים המעניינים ואת כל המקומות המרתקים! (זה שתוכנית הטיול טרם נסגרה לא אומר שאסור להתרגש!)

עוד מקודם להגיד מה בדיוק צופן בחיכו החודש הזה לבלוג ובמה יתמלאו עמודיו, בעיקר משום שמעבר לחוסר הוודאות שאופפת את הפרטים המדויקים של הטיול איני רוצה לתכנן משהו שאפתני רק כדי לגלות שברגע האמת זה לא ישים. עם זאת, כולי תקווה שאצליח להביא לכדי מימוש משהו שמצד אחד יעשה צדק לחוויה ויעזור להנציח אותה ומצד שני יספק משהו ייחודי לכם, הקוראים, אם כבר נקרתה בפני ההזדמנות לבלות חודש ביפן.

נ.ב: יש משהו מוזר ונוסטלגי בקריאת הפוסט הזה עכשיו, שלוש וחצי שנים לאחר שפורסם, כשאני אוחז בידי את כרטיס הטיסה.

• ערב יפן 2009 – ביום חמישי הקרוב, ה-11 ביוני, יתקיים זו שנה רביעית ברציפות "ערב יפן", המוקדש כולו לתרבותה של המדינה המעניינת הזו, בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב. הערב מאורגן ע"י סטודנטים מהחוג ללימודי מזרח אסיה, בשיתוף פעולה עם שגרירות יפן, ועיקרו – הדגמת קליגרפיה, סדנה להכנת סושי, הצגה מקורית ושלל אטרקציות נוספות. כמו תמיד, האירוע יהיה פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. פרטים נוספים על האירוע ניתן למצוא בעמוד שנפתח עבורו ב-Facebook, או לחילופין, כאן.

• AnimeBit הושק – אחרי שבועיים של בטא סגורה ומאומצת, השירות החדש של TheCrow – ארכיון Bittorrent של הוצאות פאנסאב ישראלי – נפתח באופן רשמי לקהל הרחב. נכון לכתיבת שורות אלו, האתר מרכז את הוצאותיהן של שש קבוצות פאנסאב ישראליות בולטות, ומספר קבוצות נוספות עתידות להצטרף אליו בימים הקרובים. בתקווה, השירות שהוא מציע לגולשים באמת ובתמים יהפוך את האתר לנקודת מפגש משמעותית עבור הפאנסאב הישראלי – אם זה עבור הקבוצות ואם זה עבור הצופים.

• מנהל נוסף בטאקו-סאן – כדי לשפר את מהירות התגובה של טאקו-סאן, אגרגטור בלוגי אנימה ישראליים, עבדכם הנאמן מונה לפני מספר ימים, באופן לא רשמי, למנהל משני של האתר. מעתה ואילך ניתן להעביר גם אלי בקשות הצטרפות לשירות והמלצות על בלוגי אנימה ישראלים בהם נתקלתם וכדאי להוסיף אליו, בעזרת דוא"ל לכתובת הרגילה – randomotaku dot feedback at gmail dot com.

• הרואי-צ'אן, בעברית – בשעה טובה, קבוצת Conor-Subs שיחררה אתמול את הפרק האחרון בסדרת ה-ONA הקומית, The Melancholy of Suzumiya Haruhi-chan. אתם יותר ממוזמנים להוריד את הסדרה, המורכבת מ-25 פרקים בני 2-6 דקות. למען הגילוי הנאות – מילאתי תפקיד של איש QC בפרויקט.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

בשעה טובה ולאחר עיכוב קל, נחת היום על שולחנה של מערכת הבלוג עותק סרוק של הכתבה המדוברת על תרבות האוטקו ואקיהברה, אשר התפרסמה במדור 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' לפני קצת יותר משבוע ימים. לפני הכל, הכתבה זוכה בנקודת זכות על העובדה שהיא משתרעת על גבי חמישה עמודים תמימים, מה שהופך אותה ככל הנראה לכתבה הגדולה ביותר מסוגה מאז כתבות הענק שהתפרסמו לפני שנתיים במעריב ובמעריב לנוער.

בשביל מי שהורגל לטעויות העובדתיות, למינוח השגוי, לרצון ליצור הקצנה ולפישוט היתר שמאכלסים את פסקאותיה של כתבה ממוצעת על אנימה ומנגה בתקשורת הישראלית, כתיבתה של גברת רייזל בכתבה הזאת היא מעין יקום מקביל, במובן הטוב. הטרמינולוגיה שלה אומנם מוזרה מעט אך ברובה תקינה, היא בוחרת ובצדק שלא להיכנס לדקויות הקיימות בתרבות האוטקו אך בו בעת מציינת שדקויות כאלה אכן קיימות ומיני התוספות האינפורמטיביות – בדמות שמות ותאריכים – שהיא מפזרת לאורך הכתבה מראות על ביצוע ולו תחקיר בסיסי על הנושאים עליהם כתבה.

מצד שני, חוסר האחידות והעקביות שהיא מפגינה תוך שימוש במונחים השונים לאורך הכתבה יוצר מצבים היכולים לבלבל קורא שאין לו שום רקע בנושא. בנוסף לכך, מספר חלקים בכתבה מפגינים ניסוח מסורבל, מקוטע ומבלבל – בעיקר לקראת סופה. בכלל, נוצרת ההרגשה שהגוף המפקח, עורך זה או אחר של המוסף התרשל בעבודתו ולא דאג מספיק לניסוח תקין ולשמירה על ההיגיון הפנימי של הכתוב. בשורה התחתונה, זאת עדיין הכתבה הטובה ביותר שבה התברכה קהילת האנימה ומנגה הישראלית מזה לפחות שנה.

נ.ב: רק תודות ל-Theoldadam על כך שענה לבקשתי וסרק את הכתבה ול-Jiyuu על כך שערך את הסריקות לכדי משהו קריא.

נ.נ.ב: לא, לא שכחתי את הודעת סיכום, אני רק דוחה את הקץ.