אחר הכנות קפדניות ופרסום מרשים, התקיים ביום חמישי האחרון כנס גאקקון 2008, כנס אנימה, מנגה ותרבות פופ יפנית, אשר אורגן על-ידי אמא"י, בסיוע "סטימצקי" והאגודה למדע בדיוני ופנטסיה. כצפוי מכנס אנימה קייצי, שהוא מסורתית גדול מימדים וזוכה למבקרים רבים, את גאקקון פקדו כאלף ומאתיים איש – כמות לא מבוטלת בסטנדרטים של כנסי אנימה ישראלים. לצערם של כל המבקרים הללו ובהם עבדכם הנאמן, בחירת מיקום הכנס – תיכון "בליך" הממוקם בלב רמת-גן – התבררה מהר מאד כנבואת זעם אשר הגשימה את עצמה. כנס גאקקון 2008 היה באמת ובתמים הכנס החם של השנה.
הקומות הנמוכות והמסדרונות המסוגרים והדחוסים של בניין התיכון התבררו כסביבה לא מתאימה בעליל לכנס, בעיקר לא בכנס אנימה בו תחפושות הוא חלק כה מרכזי. הדוחק והחום אשר השתלטו על המתחם הסגור בו התקיימו מרבית אירועי הכנס ורק התחזקו עם הגעתם של יותר ויותר מבקרים, הפכו את גאקקון לאתגר פיזי של ממש עבור כל מי שבחר לצלוח את מסדרונות המקום בניסיון להגיע לפעילות או אירוע זה או אחר. מחסור במערכת כריזה ובמפות ברורות של המתחם רק עזרו ליצור הרגשה של אנדרלמוסיה – זאת למרות העובדה שמעבר לכך הכנס התאפיין בארגון לוגיסטי טוב יותר ממה שזכינו לראות בכנסים קודמים.
שעריו של הכנס נפתחו בשעה עשר בבוקר, עם הקרנה של שני פרקים מדורמה (Dorama) בשם Gokusen והרצאה ראשונה, אותה העביר עבדכם הנאמן ואשר עסקה בהכרות כללית עם מותג הגנדאם (Gundam). חצי שעה אל תוך ההרצאה התקיים טקס הפתיחה של הכנס, שהמשיך את המסורת שנוצרה לאורך השנים, והיווה בעצם במה למספר הופעות של מעריצים מהקהילה, בניהן להקה חובבנית אשר ניגנה מספר שירים מוכרים מסדרות אנימה. בעוד שקיום פעילויות ואירועים באופן מקביל בתוכניית הכנס הוא דבר חשוב אשר נועד להציע מבחר של יותר תוכן ליותר אנשים, ההרגשה שנוצרה בגאקקון הייתה שכאן זה נעשה באופן מעט שרירותי – יומיים לפני הכנס, ההרצאה שלי תוכננה להתחיל חצי שעה מוקדם יותר וכך לא להתנגש עם אירוע הפתיחה, אך ברגע האחרון התוכנייה שונתה ללא כל הסבר, למשל.
בסיומה המוצלח של ההרצאה, הגיעה תורו של פאנל הקוספלי (Cosplay) שהחל מספר דקות לאחר מכן בכיתה אחרת. הפאנל, שהנחו כמה מהקוספליירים הבולטים של קהילת האנימה ומנגה הישראלית (עינב יצחק בין השאר), היה ברובו מעניין ואינפורמטיבי בעיקר תודות לכימיה שהתקיימה בין המנחים עצמם ובינם לבין הקהל, אם כי ההתנהלות כולה הרגישה מעט חסרת כיוון. לקראת סופה החלו לנטוש אותה חברי פאנל אלו ואחרים לטובת ענייניהם והוא הדרדר אל תוך מונולוג ארוך ומייגע שירד לפרטים הקטנים באמת בנושא פיאות – בעיקר כאשר הוא גרר את הפאנל אל מעבר למסגרת הזמן המקורית שלו. כולם היו יוצאים מרווחים אם הפאנל היה ממוקד יותר, אבל בעיקר קצר יותר. הזמן שהוקדש לו במקור היה די והותר.
כתוצאה מהתארכות הפאנל ובכול ההמולה, החום והניסיון להיות מנומס לכל מי שעצר אותי במסדרונות המתחם, הצלחתי לפספס את המחצית הראשונה מההרצאה שעסקה בהתפתחות הטכנולוגית של יפן, על חציה השני החלטתי לוותר, כך שעל טיבה אין לי מה להוסיף – בדיעבד ולשם הגילוי הנאות יאמר כי הייתי מפספס אותה לגמרי גם אם הייתי מגיע בזמן, משום שהמרצה החליטה באופן שרירותי להקדים אותה.
האירוע המרכזי הבא בתוכניה היה לא אחר מאשר המסקרייד – תחרות הקוספלי המסורתית של כנסי אנימה גדולים. אולם האירועים התת-קרקעי שאכלס את האירוע לא הספיק לכמות המבקרים שרצו להיות נוכחים וכך נמשכה רוח הכנס בכל הקשור לדוחק – כל מי שבחר לצלם במהלכו נאלץ לבחור בין שתי אפשרויות אומללות, לצלם ממרחק משמעותי ולסבול מכך או לצלם ממרחק קרוב מדי ולסבול מתאורת הפלורוסנט הזולה ומזווית הצילום המאולצת. מהאירוע עצמו ניכר כי לא רק שמו הושאל מ-Anime-Expo והוא עבר שינויים פשוטים אך משמעותיים. השפיטה התבצעה לפני האירוע עצמו ולבמה הועלו רק מיטב המתמודדים, אלו בעלי סיכוי של ממש לזכות. התוצאה הייתה אירוע תמציתי ומסודר בו רק אלו שבאמת זכאים לכך עלו לבמה. חסרונו היחיד, מעבר לדוחק, היה איחור בן חצי שעה בהתחלה האירוע.
את מחיר האיחור הזה שילמה יותר מהכול ההרצאה שהחלה בשעת הסיום המקורית של אירוע המסקרייד. ההרצאה, אשר עסקה בהצגת אולפני הפקה יפניים של אנימה, זכתה לקומץ קטן בלבד של מבקרים. הרבה פחות ממה שהיא הרוויחה בצדק, אך היא לא יכלה להתחרות באירוע מרכזי כמו המסקרייד עבור תשומת ליבו של הקהל. חוסר התאום בשלב כה מתקדם של הכנס, בנוסף למחסור בכריזה מרכזית, לא אפשרו למרצה להיות מעודכן במתרחש ולהזיז את ההרצאה חצי שעה קדימה.
בשעות הערב המאוחרות, הדוחק והחום אומנם התפוגגו אבל לא לפני שגבו מחיר כבד ממבקרים רבים, ולהרצאה האחרונה, זאת אשר עסקה במיתוס הלאומי של יפן, הגיעה כמות אפסית של אנשים. על טיבה לא אוכל להעיד, פשוט משום שבאותה שעה נשברתי גם אני ופניתי אל שערי בית הספר כדי להתחיל את המסע הארוך הביתה.
במקביל לביקורת המיוזעת שעולה משורות אלו, חשוב לציין גם כמה מנקודות החוזק המפתיעות של הכנס. הראשונה כבר נאמרה ובכל זאת חשוב לחזור ולהדגיש אותה – הארגון המופתי, בעיקר אחרי הכאוס הבלתי נגמר של כנס הארוקון, של אירוע הקוספלי – המסקרייד. הנקודה השנייה, היא הנוכחות המרשימה והבולטת שאומנים מהקהילה הפגינו במסדרונות הכנס, בין דוכני הציורים לדוכני האביזרים אפשר להגיד שבפעם הראשונה מאז ומתמיד, הייתה בכנס "סמטת אומנים" של ממש. קשה לזקוף את ההישג הזה לזכותם של המארגנים, אבל זה כבר מעניין פחות – מה שחשוב הוא הערך המוסף והלא מבוטל שהאומנים הללו הביאו לכנס ביחד עם עבודתם. שלישית צריך לציין שמחירי האוכל שנמכר במתחם היו נמוכים באופן ניכר בהשוואה לכנסים קודמים. איכותו לעומת זאת, נשארה זהה – אי שם בתחתית המדרג של מזללות זולות של מזון מהיר. כנראה אי אפשר להשיג הכול בחיים, אז לפחות זה זול.
דו'גינשי נחמד של Hitman Reborn שנמכר באחד מדוכני היוצרים בכנס,
הנושא שלו לא לרוחי אבל החלטתי להביע תמיכה ביצירה מקומית וקניתי עותק.
נקודות הזכות הללו, בעיקר בגלל שרובן נוגעות בנושאים משניים, לא יכולות לשנות את העובדה שגאקקון 2008 היה כנס גרוע. התרחשו בו אומנם שיפורים מיוחלים בתחומים שונים, אבל הם נמחצו תחת גודל הבעיות מהן סבל הכנס, בעיות אשר ברובן נבעו באופן זה או אחר מההחלטה האומללה על מיקום הכנס דווקא בתיכון "בליך". הניסיון לייצר ייחודיות ונושא מרכזי, שלא באמת הורגשה בכל מקרה, עלתה למבקרים בכנס באי נוחות וסבל פיזי ולמארגניו בחוסר יכולת להתגאות בעמל עבודתם. חבל.
לסיכום, אתם מוזמנים להתענג על קצת מהקוספלי האיכותי שהיה בכנס ושמצלמתי הצליחה לתפוס.
נ.ב: תודה רבה ל-Fui-Kei על כך שצילם את ההרצאה שלי, בלעדיו הסיכום הזה היה מכיל קצת פחות תמונות.
נ.נ.ב: למי שהתעניין, המצגת של ההרצאה תועלה לרשת אחרי שתעבור שיפוץ ושיפור. כמו כן, תוכן ההרצאה יעבור עיבוד בשבועיים הקרובים ויתפרסם כאן כסדרת מאמרים.
