אני חייב להתוודות – נהניתי בהארוקון. כן, הספקן הדעתני שבי נהנה מחיכוך עם כל כך הרבה מעריצי אנימה אחרים מהקהילה ומביקור בשלל הפעילויות ואירועים שהתקיימו – העובדה שקבעתי שיא אישי במספר האירועים והפעילויות אליהן הגעתי בכנס אנימה, חמישה, מדברת בשם עצמה. עוד הפתעה משמחת הייתה העלייה המשמעותית בכמות הקוספלי בכלל, ובכמות הקוספלי האיכותי בפרט בכנס. לראשונה ובאופן מעט אירוני, אפשר היה לטעון שיותר מדי אנשים נרשמו לתחרות הקוספלי שהתקיימה בכנס. בכל מקרה, ברשותכם הייתי רוצה לשרבט מספר הגיגים על האירועים בהם הייתי נוכח לאורך הכנס ועל נושאים כלליים הקשורים בו.
תחילה צריך לציין לטובה, משתי סיבות עיקריות, את החלטת המארגנים לקיים את הכנס באודיטוריום של אוניברסיטת תל-אביב. הסיבה הראשונה היא עיצוב הפנים של המבנה, שהציע חלוקה מובנית לקומות ואזורים ברורים, חוויה מרוכזת יותר ומערך לוגיסטי בסיסי – דברים שלא קיימים בהאנגרים רחבי הידיים של גני התערוכה, ומכאן דברים שמארגני הכנס נדרשים ליצור בעצמם, מה שלא התממש ולו בכנס אחד עד היום. הסיבה שנייה היא כמובן הנגישות למקורות מזון אלטרנטיביים. בין הקרבה למסעדות השונות בקמפוס האוניברסיטה לבין הקרבה היחסית לקניון רמת-אביב, באי הכנס לא נאלצו להסתפק בהמבורגרים מעוררי החשד של זכיני האודיטוריום ויכלו לבחור בין המבורגרים מעוררי חשד אחרים במגוון מסעדות מזון מהיר. המקום עדיין לא מרגיש אידיאלי, אך הוא מספק בהחלט וחשוב מכך – הוא מאפשר למארגנים להשקיע משאבים ויכולות מוגבלות היכן שבאמת צריך אותן.
מימין, עמדת משחקי הקונסולה ומשמאל, ההרצאה הקהילתית הראשונה
מבחינת תוכן זה היה ללא ספק כנס עמוס בכל טוב, בפעם הראשונה נאלצתי באמת ובתמים לתכנן מראש לאילו הרצאות ופעילויות אני רוצה להגיע. ההרצאה הקהילתית הראשונה, שעסקה ביצורים על טבעיים בפולקלור היפני, הפכה לקורבן הטראגי של השרב הכבד שנפל בהפתעה על תל-אביב באותו היום. אוהל רחב ידיים שיועד להרצאות קהילה ואשר מוקם מחוץ לבניין בוטל בגללו, וההרצאות הועברו ברגע האחרון לכיתה קטנה בקומה התחתונה של הבניין. בכאוס הראשוני שנוצר, רבים התקשו לאתר את הכיתה וההרצאה עצמה קוצרה מפאת מחסור בזמן. למה טראגי? ההרצאה עצמה הייתה עשויה היטב, היא הייתה מעניינת, לא יבשה מדי והמרצה הפגינה הכרות מספקת כאשר ענתה על שאלות הקהל. ההרצאה והמרצה שלה הרוויחו ביושר נוכחות גדולה הרבה יותר ממה שהם קיבלו הפעם.
ההרצאה הקהילתית השנייה ששילבה בין הרצאה ודיון פתוח, ועסקה ב-CLAMP ובעבודותיהן השונות, הייתה מעניינת ומענגת הרבה פחות. חצייה הראשון הוקדש להקרנה של צמד סרטוני פרומו שהציגו דמויות מיצירות שונות של קבוצת המנגקות הזאת לאורך השנים, בליווי מה שניתן בעיקר לתאר כמונולוג עבש מצד המנחה שמנתה את הדמויות השונות שהוצגו בסרטונים ואת היצירות מהן הגיעו. בחציו השני אומנם עלה לדיון נושא עקרוני ומעניין, על היכולת המפורסמת של הקבוצה ליצור מגוון רחב כל כך של יצירות ולהפוך אנשים כה רבים לקהל שבוי, אבל הוא נקבר במהירות מעוררת השתאות תחת הררי ספוילרים ומונולוגים שמתאימים יותר לשיחת חולין של מעריצות אובססיביות. הנס של קלאמפ נותר בינתיים חבוי.
מימין, המדליי של חברי אנימה4 ומשמאל, פינת הגו
אירוע הפתיחה והשירה המשולב שהתקיים מיד לאחר מכן באודיטוריום, הפגיש בפעם הראשונה את באי הכנס עם מערכת סאונד והגברה שהייתה מביישת אפילו מחשב ביתי מתחילת שנות התשעים. כל המערך המתוחכם שהועמד על הבמה נשמע בסופו של דבר כמו צמד רמקולים זולים העובדים ב-Mono, מה שלא רק הקשה מאד להבין את דברי הפתיחה הקצרים להחריד של נציגת אמא"י אלא גם עשה אי-צדק לאנשים שהתאמנו, השקיעו ועלו לאחר מכן לבמה כדי להופיע. יהיה זה ביצוע של שיר הסיום מהרואי, דואט לאחד השירים מהמדליי היפני או הסיום המרשים לאירוע שביצעו חברי פורום אנימה4 כאשר עלו לבמה וביצעו את המדליי בן אחד עשרה הדקות מול אולם מלא.
סדנת הקוספלי הראשונה, מבין השתיים שהתקיימו, התחילה ברגל שמאל כאשר התברר שחלק מהציוד הדרוש לקיומה של סדנה לא בנמצא בגלל בעיות לוגיסטיות, אך למרבה הפלא ולמרבה מזלם של הנוכחים, הצליחה להפוך לאחת הפעילויות המעניינות בהתקיימו בכנס. זאת הרבה תודות לתושייה הרבה שהפגינה מנחת הסדנה, קוספליירית ותיקה ומוכרות בקהילה, שהחליטה להפוך את הסדנה לפאנל שאלות ותשובות, במקום לבטל את הפעילות, ותוך מענה מפורט לשאלות להעביר את מה שתכננה במקור להעביר במהלך הסדנה. התוצאה הייתה דיאלוג אינפורמטיבי, פורה וקולח שמילא את הכיתה עד אפס מקום וגרם לעבדכם הנאמן להחליט סופית שלכנס הבא הוא יגיע בקוספלי.
מימין, סדנת הקוספלי הראשונה ומשמאל, ההצגה השנייה של המחזמר
תחרות הקוספלי שהתקיימה זמן מה לאחר סיום הסדנה, הפכה לעדות ניצחת, לכל מי שהצליח לפספס את העובדה הזאת בעודו מהלך במסדרונות מתחם הכנס, לעליית המדרגה המשמעותית שחוותה קהילת הקוספליירים בארץ בשנה האחרונה. ניתן אולי להתווכח על האם כמות המתמודדים בתחרות השנה הייתה או לא הייתה הגדולה ביותר אי פעם, אבל אי אפשר להתווכח על כך שכמות הקוספלי האיכותי שראה אור יום בתחרות הזאת גדולה ממה שנראה עד כה. משום שהתחרות התקיימה באודיטוריום גם היא, בדומה לאירוע השירה, סבלה מנחת זרועו של ציוד הסאונד וההגברה הגרועים. השילוב המנצח בין קושי הבנה של הוראות מנחה התחרות, חוסר הסדר והארגון ברשימות המתמודדים והכמות הפיזית אדירה של המתחרים, גרם לתחרות לקרטע מהרגע הראשון ולהמשך זמן רב יותר מן המתוכנן. לאור מציאות בה כמות הנרשמים לתחרות רק גדלה, אי אפשר להתחמק מחושבין יסודי ומעמיק על מה צריך לשנות בדרך מתנהלת תחרות קוספלי, אחרת המצב הקיים רק יחמיר עם הזמן.
לשם ההגינות, חשוב יהיה לציין שלרוב המוחלט של הרשלנות הלוגיסטית והבעיות הטכניות שהוזכרו עד כה אחראית החברה שנשכרה לספק ציוד ותמיכה טכנית לכנס בתחום הוידיאו והאודיו. ברגע האמת היא התגלתה כרשלנית, לא מקצועית ואיומה במיוחד, למרות מעמדה המוביל בארץ. עם זאת ולמרות ההבנה שיש לי למארגנים, מן הראוי שעמוד השדרה הלוגיסטי של הכנס כולו יופקד בידיים של חברה זאת או אחרת רק לאחר שזאת נבחנה בקפידה יתרה. הפעם, הבחירה הלא נכונה הזו פגעה בכנס קשות, בעיקר באירוע השירה, שהיה צל ממה שיכול היה להיות באמת ובתחרות הקוספלי, שהתנהלה בצורה מקוטעת והייתה מעיקה למתחרים ולצופים.
לסיכום, הארוקון לא היה המהפכה שהובטחה לנו ברמיזות ובחצאי אמירות, באירוע של אמא"י בחג חנוכה האחרון – אם כי קשה יהיה למצוא מישהו שבאמת ובתמים האמין שהוא יהיה כזה. זה לא הופך אותו לכנס רע, הארוקון היה כנס שאורגן בצורה סבירה על אף הבעיות הלוגיסטיות, גם הודות ליכולות ארגוניות וניהוליות משופרות שהפגינו המארגנים, הוא הכיל כמות נכבדת של תכנים מעניינים ומגוונים מספיק. בשורה התחתונה, הוא היה עוד שלב בטיפוס האבולוציוני כלפי מעלה של כנסי האנימה בישראל, לטוב ולרע. מאכזב ככל שיהיה, זה לא מוריד מערכו האובייקטיבי של הכנס. האם הכנס היה שווה 40 ש"ח? בהחלט. האם נשלחה כבר רשימת שיפורים ותיקונים למארגנים? בהחלט.
לסיום, הייתי רוצה להציע כפיצוי על האיחור בפרסום הסיכום, עוד מספר תמונות של הדבר היחיד שהצלחתי לצלם כהלכה בכנס – קוספלי טוב.
