כתוצאה משלל סיבות שונות ומשונות, החבורה המוזרה שהתארגנה לה ברגע האחרון (וכללה אותי, The_WoRm, Gnomebubble ו-Cyber-Wire) בתחנת הרכבת של האוניברסיטה, הגיעה לארוע באיחור אופנתי. לאחר חיפוש קצר מצאנו את עצמינו במפתנו של אולם הקרנות מוחשך, ממנו בקעו קולות המדברים יפנית. הדבר הראשון שהכה בי כשניכנסתי, היתה הכמות האדירה של אנשים בוגרים שישבו באולם. תמיד הייתי מודע לקיומו של החוג ללימודי אסיה, ובכל זאת הייתי צריך לעכל שוק תרבותי לא קטן כשלפתע במרחק נגיעה ישבו עשרות אנשים בוגרים אשר התעניינות ביפן, אחדים מהם כנראה גם הראו עניין גם באנימה ומנגה. מדהים.
לצערי, הגעתי בדיוק לקראת סיום ההרצאה הקצרה בנושא אנימה. הספקתי בקושי לצפות בשני קטעים מסדרות ידועות ולשמוע כמה מילות סיכום קצרות. ההרצאה, שעסקה בהשפעה מערבית על ז'אנרים באנימה, כך לפחות הבנתי, התבררה מאוחר יותר כמרשימה הרבה פחות ממה שציפיתי. כך שלא פיספסתי הרבה.
הארוע השני ברשימה הייתה מעין סדנה מאוד מזורזת בקיפול עגורים מנייר, סוג האוריגמי (Origami) המפורסם יותר. על אף מאמציה הכבירים של הבחורה הנחמדה שהנחתה את הפעילות, נחלתי כישלון מוחלט בניסיון הראשון שלי באוריגמי. אבל אל חשש, הבטחתי לעצמי שמדובר בהפסד זמני, ובקרוב מאד יגיע היום בו אוכל לקפל עגור באותה קלות בה אני מקפל מטוסי נייר. מי שכן הצליח במשימה, מסר את העגור לסטודנטית אחרת אשר אספה אותם במטרה לשלוח אותם להירושימה, כחלק ממנהג שהחל לפני שנים רבות.
הבא ברשימה, הייתה הדגמה והסבר קצרצר של איקבנה (Ikebana), טקס סידור הפרחים היפני, ע"י אחת מהמרצות בחוג, שבעצמה מתמחה בו. לרגע תהיתי מה כבר אפשר לעשות עם שני עלים ושלושה פרחי צבעוני – הדברים איתם נערכה ההדגמה. התשובה לא איחרה לבוא.
התצלום לא עושה שום צדק לתוצר היפיפה שעמד על גבי השולחן. בפעם הראשונה מאז שהתחלתי להתעניין בתרבות היפנית, הבנתי את ההיגיון, אם תרצו, שעומד מאחורי הטקס. עכשיו רק נשאר לי להיות נוכח בהדגמה של טקס תה יפני, כדי שאוכל באמת להבין גם את ההיגיון מאחורי הטקס הזה.
חלפו לא יותר ממספר שניות אחרי שהדגמת האיקבנה הסתיימה וכבר אורות האולם הוחשכו שוב. הפעם, בשביל סרט סטודנטים שנעשה ע"י סטודנטים מהחוג ואשר היוו עיבוד כללי והומוריסטי על סיפור עם יפני מפורסם. אין ספק שהיה מדובר בהפקה קלילה ומבדרת ששווה צפייה, אם כי את חלקו השני של הסרט, שכלל פרודיה קלה לקיל ביל (Kill Bill) ופסיכו (Psycho), הצופים היפנים בקהל קיבלו בצורה צוננת יותר משאר הנוכחים.
עם סיום ההקרנה התבשרנו שתתקים הפסקה קצרה, ושכיבוד קל מחכה לנו מחוץ לאולם. המזל העיר לי פנים, והספקתי לאכול בדיוק מיני-אוניגירי (Onigiri) אחד לפני שהמגש כולו נחטף ע"י ההמון הרעב.
אוכל או לא, נראה שההפסקה שימשה יותר כאמצעי לפתיחת שיחה בין הנוכחים, שלרוב לא הכירו אחד את השני. כמו שכבר למדתי מאינספור מפגשי פורומים למינהם, שיחות מסוג כזה יכולות בקלות להפוך לסיבה לארוע בפני עצמו, ואפילו אם כל הערב היה מוקדש לשיחות נפש שכאלו, הוא לא היה מספיק. כך מצאתי את עצמי בקושי מספיק להחליף מספר מילים ודרישות שלום עם כמה מהנוכחים שכן היכרתי, כשניתן הסימן להכנס שוב לאולם, להמשך הערב.
לא הספקתי להתמקם בנוחיות, וכבר הבחנתי בדר רועי רון צועד אל הבמה ביחד עם תלמידו, לבוש במדי אימון. התברר שהוא החליט להדגים בפני הנוכחים את הטסן-ג'יטסו (Tessen-Jitsu) סיגנון לחימה המבוסס על שימוש במניפות מתכת, היכולות להפוך לכלי קטלני בידיים מאומנות. אפילו התקלות הקטנות שהתרחשו לאורך ההדגמה, נפילת הנדן של הקאטנה (Katana) מהחגורה של התלמיד למשל, לא הצליחו להרוס את ההדגמה המעניינת הזאת.
עם סיום ההדגמה, הגיע הרגע להכריז על הזוכים בתחרות שירי האיקו (Haiku), שאורגנה בחוג ללימודי מזרח אסיה ואף פורסמה בחוגים מסויימים ביפן. הפרסים לשלושת המקומות הראשונים נתרמו ע"י השגרירות היפנית, והמעמד נעשה בנוכחות הנספח התרבותי של השגרירות.
בגלל המהירות שבה הוקראו הזוכים ובה ניתנו הפרסים, הצלחתי לצלם בצורה סבירה רק את הזוכה במקום השלישי בתחרות. הזוכים במקום הראשון והשני יאלצו להתנחם בפרסים שקיבלו. גם הניסיון לצלם את השירים עצמם עלה בתוהו, פשוט משום שמישהו שכח לכבות את התאורה הקדמית וגרם למסך המקרן להראות בהיר מכדי שאפשר יהיה להבין משהו.
שיא הערב היה שעשועון יפנית שאורגן ע"י מרצה לשפה היפנית מהחוג, שאת שמה לא הצלחתי לזכור. השעשעון הורכב ממספר שאלות הקשורות לידיעת השפה היפנית, ובו השתתפו מספר מתנדבים מהקהל. על כל ניחוש נכון של התשובה, ואכן במקרים מסוימים היה מדובר בניחוש ולא יותר, השחקן היה מקבל נקודה. אלו עם מירב הנקודות בסוף השעשעון קיבלו מתנה סימלית, תודות לשגרירות, בדמות מניפה יפנית.
את הערב חתמה פעילות השירה בציבור של כל מי שמצא בעצמו את האומץ לכך. החלטתי לשמור על שארית כבודי הרמוס, ולא לנסות את מזלי בשירה ביפנית. משני השירים שנוגנו הצלחתי לזהות רק את השני, Yume no Naka e של Inoue Yousui, ודווקא אותו לא הצלחתי להקליט. את ההקלטה של השיר הראשון אני מבטיח לפרסם בהקדם האפשרי.
כך, כשאנחנו עייפים אך מלאי אנרגיות חיוביות, יצאה החבורה המוזרה שלנו ממתחם האוניברסיטה בדרכה לתפוס רכבת הביתה. אפילו את הדרך הקצרה הזאת כולם ניצלו כדי להמשיך ולדסקס נושא זה או אחר, ברוח הערב. "היה זה ערב מעולה והיו אלה אנשים מעניינים" סיכמנו פה אחד, וניפרדו – כל אחד והרכבת שלו.
לא נשאר לי אלא להודות מעומק ליבי לכל הנפשות הפועלות, במיוחד לסטודנטים ולמרצים מן החוג ללימודי מזרח אסיה, אבל גם לשאר טף, שעזרו להפוך את הערב למענג וכיפי באמת. לא הייתי מתנגד אילו הערב היה נמשך קצת יותר משלוש וחצי שעות, כדי שהיה אפשר לדבר יותר עם שאר האורחים, אבל אלו עדיין היו שלוש וחצי שעות עמוסות בכל טוב. לא רק שאין ספק שאגיע גם בשנה הבאה, לרגע אפילו הרגשתי צער על כך שהתואר הראשון שלי כבר יועד מראש להנדסת אלקטרוניקה. מי יתן וארועים מהסוג הזה יתקיימו לעיתים תקופות יותר.
מתנגן ברקע: "Piano Man" של Billy Joel
