בועת מחשבה

• נכנס יין יצאה מנגה – במוסף סוף השבוע האחרון של ידיעות אחרונות התפרסמה כתבה קצרה ומשעשעת על כך שמנגה העוסקת בעלילותיו של טועם יינות הביאה לכאורה לעלייה במכירת היין במדינות בהן התפרסמה. להלן סריקה של הכתבה.



מדובר כמובן בכרך ולא בפרק בהקשר הזה, אבל זאת כבר קטנוניות. הקרדיט על ניקוי הסריקה מגיע ל-Jiyuu.

• בלוג אנימה מחפש כותבים – בלוג האנימה "אוטקו או לא?" הפך בתקופה האחרונה לרדום, בגלל מחויבויות קודמות של הכותב העיקרי והיחיד שלו, Nameless. אותם עניינים של החיים האמיתיים אמורים להסתיים רק בינואר הקרוב, ולכן הוא החליט לצאת בקריאה לכלל מעריצי אנימה ומנגה ישראלים להצטרף לצוות הכתיבה של הבלוג (הבלוג הכיל כותב נוסף עד לא מזמן.) לא רק כדי למנוע יובש פירסומי עד ינואר, אלא גם כדי להפוך את הבלוג למעניין ומגוון יותר. לפרטים נוספים ולשליחת בקשות ניתן להשאיר הודעה פרטית או להעביר לכתובת דוא"ל – magmag5555 at gmail dot com.

• מסיבת ג'יירוק מס' 3 – לאור ההצלחה של שתי מסיבות הג'יירוק הקודמות שארגן אמא"י, אשר התקיימו לפני חודשיים וארבעה חודשים, היום אושר באופן רשמי כי במהלך חודש אוקטובר תתקיים מסיבה נוספת – תאריך מדויק יפורסם בקרוב. הפעם היא תערך בצפון הארץ, לשמחתם של רבים שלא הצליחו להגיע למסיבה האחרונה. שאלות והערות בנושא ניתן להפנות למארגנים דרך תת-הפורום המוקדש למסיבות הללו בפורומים הרשמיים של הארגון.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

• קוספלי בהזמנה – עינב יצחק, הלא היא הקוספליירית הישראלית שזכתה בתחרות המסקרייד של כנס AX ’08, החלה לקבל הזמנות עבודה לקוספלי בתשלום. לפרטים נוספים והזמנות ניתן לשלוח לה הודעה פרטית במערכת הפורומים של תפוז או להשאיר תגובה בבלוג שלה. לרציניים בלבד.

• מועדון הקריאה נדחה – נציג אמא"י (ארגון המנגה והאנימה הישראלי) יודע דבר מסר כי פרויקט "מועדון קריאה" שתוכנן להתחיל באמצע ספטמבר נדחה בחודש, זאת לאור הקצאת משאבים גדולה מן המצופה שדרש כנס גאקקון מהארגון. הפרויקט המדובר הוא ניסיון ראשון של אמא"י לעסוק ברצינות במשהו חוץ מארגון כנסים, והוא מתכונן לפעול באופן הבא – פעם בחודש יבחר כותר מנגה איכותי אותו יהיה ניתן לרכוש בחנויות במחיר מוזל, הודות לשיתוף פעולה בין הארגון לחנויות. בסוף כל חודש יתקיים מפגש מאורגן בתל-אביב בו יערך דיון על הכותר שנבחר ועל מנגה בכלל. פרטים נוספים יפורסמו במועד קרוב יותר להשקת הפרויקט, באתר הארגון.

• קוספלי בערוץ הילדים – ביום ראשון של שבוע שעבר, ערוץ הילדים החליט לארח מספר קוספליירים מוכרים מהקהילה בקטע קצר שעסק בקוספלי. אחר ראיון קצר עם צמד קוספליריות ונציגות אמא"י, הוצג קטע ממחזמר ישראלי המבוסס על סדרת Full Metal Alchemist, שהוצג לראשונה בכנס הארוקון 2008, ולסיכום נערכה "תצוגת אופנה" קצרה של מספר תחפושות. הקלטה של האירוח אפשר למצוא כאן.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

בשעה טובה ולאחר עיכוב קל, נחת היום על שולחנה של מערכת הבלוג עותק סרוק של הכתבה המדוברת על תרבות האוטקו ואקיהברה, אשר התפרסמה במדור 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' לפני קצת יותר משבוע ימים. לפני הכל, הכתבה זוכה בנקודת זכות על העובדה שהיא משתרעת על גבי חמישה עמודים תמימים, מה שהופך אותה ככל הנראה לכתבה הגדולה ביותר מסוגה מאז כתבות הענק שהתפרסמו לפני שנתיים במעריב ובמעריב לנוער.

בשביל מי שהורגל לטעויות העובדתיות, למינוח השגוי, לרצון ליצור הקצנה ולפישוט היתר שמאכלסים את פסקאותיה של כתבה ממוצעת על אנימה ומנגה בתקשורת הישראלית, כתיבתה של גברת רייזל בכתבה הזאת היא מעין יקום מקביל, במובן הטוב. הטרמינולוגיה שלה אומנם מוזרה מעט אך ברובה תקינה, היא בוחרת ובצדק שלא להיכנס לדקויות הקיימות בתרבות האוטקו אך בו בעת מציינת שדקויות כאלה אכן קיימות ומיני התוספות האינפורמטיביות – בדמות שמות ותאריכים – שהיא מפזרת לאורך הכתבה מראות על ביצוע ולו תחקיר בסיסי על הנושאים עליהם כתבה.

מצד שני, חוסר האחידות והעקביות שהיא מפגינה תוך שימוש במונחים השונים לאורך הכתבה יוצר מצבים היכולים לבלבל קורא שאין לו שום רקע בנושא. בנוסף לכך, מספר חלקים בכתבה מפגינים ניסוח מסורבל, מקוטע ומבלבל – בעיקר לקראת סופה. בכלל, נוצרת ההרגשה שהגוף המפקח, עורך זה או אחר של המוסף התרשל בעבודתו ולא דאג מספיק לניסוח תקין ולשמירה על ההיגיון הפנימי של הכתוב. בשורה התחתונה, זאת עדיין הכתבה הטובה ביותר שבה התברכה קהילת האנימה ומנגה הישראלית מזה לפחות שנה.

נ.ב: רק תודות ל-Theoldadam על כך שענה לבקשתי וסרק את הכתבה ול-Jiyuu על כך שערך את הסריקות לכדי משהו קריא.

נ.נ.ב: לא, לא שכחתי את הודעת סיכום, אני רק דוחה את הקץ.

מאז מעבר הדירה, החשיפה שלי לעיתונות מודפסת הצטמצמה לכדי כלום ומסתכמת כיום ברפרוף מנומנם בעותק של 'ישראל היום', בדרכי אל עוד יום מלא אירועים בעבודה. כך שחשיפתן ופרסומן של כתבות חדשות הקשורות באנימה ומנגה, המתפרסמות בעשרות הפובליקציות, מדורים ומוספי סוף השבוע, הפכה תלויה לגמרי בעזרת צדיקים. אבל נראה שנשאר לי בכל זאת קמצוץ מזל – במקרה יוצא דופן התגלגל היום לידי עותק של 'ידיעות אחרונות', שגם הוא נקרא ברפרוף מנומנם, ומה אני מגלה להפתעתי הגמורה? כתבה על מנגה, בהקשר קצת שונה מן הרגיל, במוסף התיירות.

תלחצו לגרסה קריאה

הכותרת צעקנית ולא ממש אינפורמטיבית, אנימה היא עדיין "מנגה שמשודרת בטלוויזיה" ובכלל מתברר שמנגה מציגה – כהגדרת מדיום ככל הנראה – סיפורים מעוותים מנקודת מבט של רשעים. קיימים כאן כל הרכיבים הדרושים להכתרת הכתבה כתוצר של עבודת תחקיר מינימאלית ומרושלת. למזלו של הקורא – מדובר במשהו שמקלקל רק חצי ממנה. החצי השני, מלא האינפורמציה וחסר ההערות והתיאורים המיותרים, דווקא מעניין ואינפורמטיבי למדי, לכל מי מאיתנו שתכנן במקרה לבקר בפאריז בזמן הקרוב ורצה אולי לראות מה יש לעיר להציע לאוטקו הממוצע.

תחשבו על זה רגע, איזו מנגה באמת הייתם רוצים לקבל עם הבגט שלכם?

מתנגן ברקע: "Sora iro Days" של Nakagawa Shouko

מנגקה: Sakura Tsukuba
מספר כרכים: 9
שנת הוצאה: 1998 – 2004
המוציא לאור באנגלית: CMX

רגע לפני שנתחיל עלינו להודות באמת פשוטה – ז'אנר דרמות בית הספר הפך בשנים האחרונות לכה רווי כותרים נוסחתיים, עבשים, חסרי מטרה או שילוב כלשהו של השלושה עד שקשה לא להיכנע לדחף להימנע מהתחום כולו. אפילו כותרים המנסים להוסיף איזשהו ערך מוסף, בכך שהופכים את התיכון לתיכון לקוסמים סתם לדוגמא, נכשלים ברובם הכמעט מוחלט בניסיון לקחת את זה מעבר לגימיק, למקום שבו זה מהווה יותר מעוד אדרת לאותה הגברת. מן הצד שני, הדל והיוצא מן הכלל עד כדי כאב, ישנם כותרים כמו LotBf.

LofBf עוקב אחר אוטסוקה קאנאדה (Outsuka Kanade), תלמידת תיכון המסוגלת לעיתים להסית את "כיסוי העיניים" שלה ולראות את עתידם של אנשים בהם היא נוגעת, ושל נאיטו ארו (Naitou Arou), תלמיד חדש באותו התיכון, המסוגל לזמן בפקודה כוח דומה המאפשר לו לקרוא את עברו של דבר בו הוא נוגע. מפגש מקרי בניהם הופך מהר למערכת יחסית שבה גיל ההתבגרות ומה שהוא מניח במפתנם הוא לא נעלם היחיד בה. גם ההתמודדות האישית והלא אישית עם היכולת שניתנה להם ועם ההחלטות והאמיתות האישיות הלא פשוטות שהיא מציבה בפניהם, משחקת בה תפקיד. זהו סיפורם של מתבגרים המנסים להבין את עצמם, את העולם הסובב אותם ואת טבע האחריות הצריכה לנוח על כתפיהם.

כבר מהפרק הראשון ניתן להבין שהאלמנט העל טבעי, היכולות של הגיבורים להציץ בעבר ובעתיד, הוא לא סתם שכבת צבע ססגונית. הוא מהווה רובד נוסף המשחק תפקיד אמיתי, ולעיתים קרובות סימבולי בעלילה ובהתפתחות הדמויות בה. כבר בפרק הראשון למשל, מגלה קאנאדה תודות לכוחותיה, כמה אמת יש באמרה על כך שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ארו מצידו חושף, דרך ההימנעות שלו ממגע פיזי עם קאנאדה מחשש שיקרא את עברה, צלקות רגשיות המקשות עליו ליצור קשר אמיתי עם מישהו. האלמנט הזה מוסיף מימד מעניין להתרחשויות, אבל חשוב מכך – הוא עוזר לעגל את הדמויות ואת העלילה, ולהציג התעסקות בנושאים מורכבים יחסית בצורה מרעננת.
זה לא להגיד שמדובר ביצירה כבדה המנסה לשחרר צרור פילוסופיה וביקורתיות על מצב האומה והנוער. בבסיסה זאת עדיין דרמה רומנטית, רק שכאן טסוקובה מפגינה יכולת מרשימה למדי לשלב במסגרת כזאת עיסוק בנושאים כמו התמודדות עם שכול, אחריות וכלל חבילת הצרות שנקראת התבגרות, מבלי לאבד משהו מהקלילות האופטימית והנגישות של הכותר.

אומנות מכריכות של זוג כרכים אקראיים

טסוקובה היא מסוג האמנים המעדיף לרכז את רוב מאמציו ולהתבטא בעיקר דרך הדמויות שלו, והרבה פחות דרך הסביבה הלא מיידית שלהן. אם כי זה לעולם לא נלקח לקיצוניות, ועמודים דלי פירוט ורקע זוכים כפיצוי למבנה של פאנלים קטנים, רבים וצפופים יותר היוצרים תחושת נפח. כך שגם מי שסגנון כזה אינו עולה על רוחו, יוכל להפיק הנאה מהאיורים אם רק יפגין טיפת סובלנות.

על אף יחסי הציבור השליליים שהרוויחה CMX מאז הקמתה, קשה להתכחש לעובדה שבוצעה כאן, אחד הכותרים הראשונים שלה, עבודת עיבוד בהחלט מספקת. אומנם חסר קצת מילון המונחים שאליו הורגלנו בהוצאות Del-Rey, אבל מגוון האומקה (Omake) לאורך הכרכים תורגמו במלואם. על עיקר וטפל. ההדפסה הראשונית של הכרך הראשון והשני מתאפיינת בנייר קשיח ועבה במיוחד, מה שמפריעה לקריאה נוחה ואי לכך מומלץ להימנע ממנה – ההבדל מוחשי, קיפול קל של הכרך יחשוף באיזו הדפסה מדובר.

LotBf היא קודם כל דרמה רומנטית בנויה היטב ומוצלחת מעצם פשטותה, אבל היא לא עוצרת שם ומשתמשת במוטיבים על טבעיים כדי לעסוק בנושאים טבעיים לגמרי, כאלו שלרוב לא מוצאים את דרכם אל סיפורים שכאלה. אולי אין בה איזו חדשנות, איזה גורם "Wow" או מצוינות הזועקת לשמיים, אבל ממתי להיות "רק" טוב מאד הפך להיות דבר רע?

ציון סופי: 8/10

מתנגן ברקע: "1985" של Bowling For Soup