בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

לפני שאני מתפנה לכתוב כמה מילים על היום שביליתי ביריד האנימה הבינלאומי של טוקיו, ונראה שיש הרבה על מה לכתוב והרבה תמונות לשתף, צריך תחילה לסכם את סבב הקניות של דן דן (Den Den City), איזור חנויות האוטקו ובמייד קפה (Maid Café) של אוסקה וסביבתה. בניגוד לרושם שאולי נוצר, תודות גם לכך שלא צילמתי את אחד הפריטים הקבור אי שם בארון, דלות ערמת הקניות מצביעה רק על העובדה שמצאתי את רוב מה שחיפשתי בטוקיו ולא שדן דן מגוונת או מעניינת פחות מאקיבה (Akihabara). ביותר ממובן אחד, דווקא ההפך הוא הנכון – אזור דן דן מרגיש הרבה יותר אוטנטי, טבעי ומציאותי יותר מחנויות הענק של אקיבה. זה כנראה קשור גם בעובדה שהאוטקו כאן, בדומה לכלל אוכלוסיית העיר והאזור, פחות פורמאליים ויותר אנושיים מעמיתיהם בטוקיו.

את מודל הגנפלה (Gunpla), הלקוח מ-Gundam Unicorn, מצאתי בחנות הדו-קומתית המוקדשת לגנדאם, אחת החוויות הייחודית של דן דן – בעיקר למעריצי גנדאם. כלים להרכבת גנפלה לעומת זאת (נייר שיוף, סכין ייעודית וכו') לא הצלחתי להשיג, משום שהגעתי בדיוק יום לפני חידוש כלל מלאי החנות. את הדיסק האחרון של Umineko, אשר מכיל את חלקים חמש ושש, החלטתי לקנות באופן ספונטני בעיקר בגלל למחיר שלו, אם כבר יש הזדמנות לקנות עותק במחיר הגיוני – אחרי הכול החלק החמישי תורגם כבר לאנגלית.

היתרון העיקרי של מגזין Newtype בגרסתו היפנית, כמובן מעבר לעובדה שבניגוד לגרסה בשפה האנגלית, זו עדיין חיה ובועטת, הוא התוספות שמצורפות דרך קבע לגיליונות המגזין. במחיר של כ-30 ₪ אפשר לרכוש עותק של גיליון חדש, אליו מצורפים מיני מוצרים שלעיתים יכולים לפצות על חוסר הידע ביפנית של הקונה. במקרה שלי מדובר בגיליון חגיגי, לכבוד 25 שנה למגזין, אשר כלל מחזיק מפתחות רשמי של המגזין וחוברת פוסטרים קטנים שמכילה תריסר פוסטרים ממיני סדרות מפורסמות.

אם כבר רצף קנייה של משחקי נובלה ויזואלית, אז למה לא לנסות את הגיליון החדש של Comptiq, מגזין העוסק בתחום – בעיקר כשהוא מגיע, בדומה ל-Newtype, עם כל מיני תוספות מעניינות וכמה פרקים של כותרי מנגה לא עלומי שם. שתי התוספות שצורפו לגיליון הן לוח שנה של Lucky Star וחוברת מידע מעוצבת העוסקת בפרויקטים האחרונים של Type-Moon, אם זה משחק ה-PSP החדש שלהם או העיבוד הקולנועי למסלול ה- Ultimate Bladeworks של Fate/Stay Night.

אחרונים חביבים הם עוד צמד פריטי Type-Moon – האחד הוא הכרך הראשון בדרמה הקולית של Fate/Zero, שבתקווה יעזור לי לתרגל את הבנת הנשמע ברגע שאגיע לשלב הזה בלימודי היפנית, והשני הוא ספר המציג את מאחורי הקלעים של תהליך העבודה על הנובל של Fate/Zero, אשר כולל הרבה טקסט אך גם לא מעט תמונות.

מעבר לכל אלו קיים לו גם עותק יד-שנייה במצב מעולה של Fate/hollow Ataraxia, שהצלחתי למצוא ממש בדרך נס במחיר נמוך במיוחד, באחת מהחנויות הקטנות, הפנימיות והשקטות יותר של דן דן. הוא לא זכה לככב כאן פשוט משום שהספקתי לקבור אותו עמוק בארון כשחזרתי לטוקיו.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לגלות את משמעות החיים.

10 מרץ
26
מאת Random Otaku

 TAF 2010 – רגע לפני

בעוד מספר שעות, שינוצלו בתקווה לשינה משובחת במיוחד, אמצא את עצמי בדרכי לאחד האירועים המרתקים והבלתי צפויים של הטיול הזה – תערוכת Tokyo International Anime Fair 2010. זו תהיה בוודאי חוויה מוזרה לבקר באירוע כה גדול ורב משתתפים, במיוחד כשהוא מתקיים ביפן, והיא כנראה גם תהיה מרתקת ובלתי צפויה, משום שמדובר בתערוכת אנימה ולא בכנס אנימה, בעיקר לא בכנס אנימה במתכונת המוכרת עד כה בארץ.

זהו קודם כל אירוע בו חברות הקשורות באנימה, כדוגמת אולפני הפקה או חברות הפצה, מציגות את "מוצריהן", מקיימות אירועי שיווק (קרי, מחלקות דברים בחינם) או פרסום ומאפשרות בעצם להתרשם ממה שיש לתעשיית האנימה להציע בתקופה הקרובה. באירוע תהיה גם נוכחות של חברות זרות, אם אלו חברות הפצה מערביות הרוצות לפרסם את עצמן ובכך להשיג עוד זיכיונות הפצה בעתיד או מיני ארגונים, דוגמת נציגות של כנס Anime-Expo, המגיעים לקדם אינטרסים משלהם.

דוגמא לשוני התפיסתי של האירוע אפשר למצוא בכך שקוספליי למשל, אלא אם כן מדובר בחלק מביתן של חברה, אסור על-פי כללי האירוע. שני הימים הראשונים של התערוכה כלל לא פתוחים לקהל הרחב ומוקדשים לעשייה עסקית של החברות ונציגיהן. ההקבלה הטבעית היא כמובן לאירוע ה-E3, תערוכת משחקי הוידאו והמחשב המתקיימת בארה"ב על בסיס שנתי.

הכרטיס דרך אגב, שנרכש מבעוד מועד בסניף Gamers של אקיהברה (Akihabara) במחיר מגוחך של פחות משלושים וחמישה ש"ח (800 ין) הגיע עם תיק צד קטן וורוד, מהסוג שלוקחים למכולת, שאמור לשמש את באי האירוע לאיזו מטרה בלתי ברורה. אולי אוכל להשתמש בו כדי לשאת את כל הדברים הגבריים שאקנה באירוע עצמו.

בתקווה אצליח לצלם ולהתרשם מספיק כדי להצדיק כתיבת איזה פוסט רשמים והגיגים.

אני יודע שהבטחתי לכתוב, אבל מתברר שיש הרבה יותר מה לעשות ביפן משחשבתי בתחילה – יהיה זה קשור לתרבות האוטקו או לא. זה לא אומר כמובן שלא כתבתי מספר טיוטות שתתפרסנה בתקווה בימים הקרובים, בעודי כאן, עדיין חווה את המוזרות של יפן. בינתיים אפשר להעביר את הזמן בבהייה בחופן תמונות של השלל שצברתי עד עכשיו באקיהברה (Akihabara), עם סיום הסבב הראשון בטוקיו (הפוסט נכתב מאוסקה). בינתיים הספקתי כבר לבקר בדן דן (Den Den City) ולקנות עוד מספר דברים, אבל זה יישמר למועד מאוחר יותר.

הדו'גינשי הללו הם אולי החלק המפתיע של מסע הקניות שלי עד כה. בין חוסר הידע של השפה לבין הספקות שלי בכל הנוגע לסבירות למצוא דברים שהם לא פורנוגראפיים ואשר יעניינו אותי, הצלחתי לנכס כבר שבע חוברות והיד עוד נטויה, אם כי לא יותר מדי. מה גם שמחירי היד שנייה שלהם ממש לא עוזרת לי להימנע מלקנות אותם.

נובלות ויזואליות כיכבו בראש סדר העדיפויות כבר בשלב מוקדם יחסית בחשיבה על מה צריך לקנות אם כבר מגיעים ליפן. את חלקן, כפי שאפשר לראות, בינתיים הצלחתי להשיג שלוש – כולן חוץ מאחת תורגמו לאנגלית ע"י מעריצים – בעוד שהשגת השאר התגלתה כמשימה מורכבת מחשבתי, בהתחשב בותק שלהם ובמחזור ההדפסה הנמוכים של משחקים כאלה (קרי, זה יקר). המנגה ונובלות היו כבר קניית דחף, עם מעט סמליות – לרצון האדיר שהתעורר בי ללמוד יפנית באופן רציני כשאחזור לארץ. המבחר והמחירים פשוט מגוחכים מדי.

אפשר להגיד שצמד משחקי ה-PS2 הללו היו גם הם קניית דחף במקום מסוים, אבל לפחות הן נקנו בדוכן בשוק פשפשים שהתקיים ברחוב צדדי באקיבה ביום ראשון, בכ-40 ₪. מדובר בצמד משחקי גנדאם לא רעים שלא ראו אור באנגלית, ובתקווה הם ישמשו כעוד גורם שידחוף אותי קדימה בלימוד השפה היפנית בבוא העת.

אחרונים חביבים הם צמד הגאשאפונים (Gashapon) שמצאתי בין ביקור בחנות גדולה אחת לאחרת, והם מהווים תחליף מפוקפק לפיגרים של ממש שהחלטתי בינתיים לא לקנות. אני פשוט לא איש של פיגרים, אלא אם כן מדובר בגאנפלה (Gunpla) שהרכבתי בעצמי או במשהו שבאמת ובתמים יתפוס את תשומת הלב.

סך הכול במדובר בשלל צנוע מכל הבחינות, אך כל מי שהתחיל לדאוג, אל חשש – ברגעים אלו ממש דן דן נמצאת במרחק הליכה מן האכסניה בה אני שוהה ואני מתכנן לבקר שם לפחות עוד פעם אחת. מעבר לכך, בימים האחרונים של הטיול מצפה לי גם סבב נוסף באקיהברה, בתקווה למצוא כמה דברים נוספים מרשימת המכולת שהוכנה מבעוד מועד.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לראות משהו מפתיע.
נ.נ.ב: אני מודע לעובדה שהטקסט מעט גס ביחס למקובל כאן, אבל בשביל לשייף אותו צריך זמן שאין לי – עדיף זה מכלום, הלא כן?

10 מרץ
02
מאת Random Otaku

 הלכתי ליפן, אחזור עוד חודש

הנה, הגיע לו הרגע המיוחל – נשארו בקושי ארבע שעות עד שאמצא את עצמי על מטלטלי בטרמינל של נתב"ג, מתחיל את מה שמסתמן כטיול הגדול בחיי, עד כה. ארץ השמש העולה – יפן. באופן טבעי, מדובר בהזדמנות מצויינת לא רק לחזור ולכתוב כאן ביתר שאת, אלא גם לעשות זאת ולו לזמן קצוב מנקודת מבט שמזדמנת למעטים מאד בקהילה הישראלית, מתוך ערש תרבות האוטקו היפנית.

בניגוד למשתמע מן הכותרת, זו הזדמנות שאני מתכוון לנצל כמה שזה רק יתאפשר, אם זה ברחובותיה של Akiba, ב-Den-Den Town או במקומות אחרים. זה לא אומר שכבר עכשיו אני יכול להצביע על כמות או סוג הפוסטים שיתפרסמו כאן במהלך החודש הקרוב, אבל הם יגיעו, ככל הנראה מלווים בתמונות ואולי אף בקטעי וידאו קצרים, ובתקווה הם גם יהיו מעניינים.

נ.ב: ההכנות לטיול הן הסיבה לכך שפיספסתי לגמרי את הארוקון 2010, אם מישהו תהה על המה ולמה.


גם פאנארט יפה שמקל על קריאת הטקסט, וגם תזכורת לצפות ב-Rose of Versailles!

החודש הראשון של השנה החדשה אומנם כבר חלף, אך עוד לא מאוחר לסכם במספר נקודות את השנה שחלפה על צדדיה השונים של תרבות האוטקו בארץ, מנקודת מבטה של קהילת המעריצים הישראלית הסובבת אותה. אין טעם להתיימר כי מדובר בסיכום מלא ומוחלט, הרי טבעה המבוזר והמקוון של הקהילה, והאופן בו אנו חווים את התחביב כמעט ומבטיחים כי מבין שורות הסיכום יעדרו אירועים אלו ואחרים, ועם זאת, נראה כי כלל האירועים והתהליכים המרכזיים זכו בו לייצוג הולם.

תחילה, המגרש הביתי. באופן לא מפתיע, תחום בלוגי האנימה העבריים המשיך לדשדש גם השנה, עם הצטרפות זניחה של כותבים אשר קוזזה על ידי היעלמותם של כותבים אחרים. מאחורי הכותרת הגדולה של "בלוגספירת בלוגי האנימה בישראל" עמדו השנה בכל רגע נתון לא יותר מ-4-5 בלוגים פעילים, במידה כזו או אחרת. זאת על אף שני אירועים ראויים לציון – הראשון הוא פתיחת שירות בסיסי לאכסון בלוגי אנימה עבריים תחת מטרייתה של תת-קהילת Animanga, אשר נפתח בחודש דצמבר 2008, אך הגיע לכדי מימוש במחצית הראשונה של השנה החולפת. על אף הכוונות הטובות, עצם פתיחת השירות לא הצליחה לשנות את המציאות, והוא לא הצליח לבסס את עצמו בשל מחסור בכותבים, ולא פחות הודות לכך שהשירות שווק רק לחברי תת-הקהילה. השירות עדיין מאכלס את שרתי Animanga, אך זה כמה חודשים שמסדרונותיו הם לא יותר מעיר רפאים.

האירוע השני והמעודד יותר הוא פתיחתו של Spinchan – בסיוע נדיב וישיר מצד The_Crow – בלוג אנימה קבוצתי אשר שם לעצמו מטרה לייבא לארץ את התבנית המפורסמת של Random Curiosity. בפחות משנה הבלוג הפך לנקרא ביותר בתחום, הרבה הודות לקצב הכתיבה העקבי והגבוה של צוות הכותבים ולקידום מצד תת-קהילת anime-IL. על אף הטענות שהועלו בכל הנוגע לרמת הכתיבה בו ולאיכות תכניו – כבודן במקומן מונח – עצם קיומו מהווה הוכחה לכך שהדשדוש של התחום כולו אינו בהכרח כורח של המציאות.

עם סיום תהליך ההתבססות של אמא"י (ארגון מנגה ואנימה ישראל) כמוביל סצנת כנסי האנימה בארץ בתחילת השנה, הסצנה התאפיינה בשקט יחסי במהלך שנת 2009 – על אף הצטרפותה הבלתי צפויה של התארגנות חדשה לזירה, שצמחה מתוך תת-קהילת Otakucon – עם שלושה כנסים מוצלחים יחסית, בין היתר גם מבחינה כלכלית. בהקשר להצגת היכולת של אותה התארגנות חדשה, אשר הייתה אחראית לאוטאקו-קון בחודש דצמבר, צריך לציין לחיוב את החלטתו של ועד אמא"י לא רק שלא לנסות ולחסום את ההתארגנות, בעיקר לאור הביקורת הקשה שזו הטיחה בארגון, אלא אף לתרום לה מקופת הארגון ומניסיון אנשיו, בהתניה מסוימת כמובן, במטרה המוצהרת של חיזוק היוזמה והיזמים. בניגוד לצפייה בחוגים מסוימים, אפשרות קיומו של כנס בן יומיים תצטרך לחכות לשנת 2010, ואולי עדיף שכך.

העיסוק בכנס אוטאקו-קון מציע רק דוגמא אחת לשינוי שחל באמא"י מאז הבחירות הראשונות לוועד הארגון, אשר התקיימו בסוף כנס כאמ"י 2009, בחודש אוגוסט. ההרצאות בשגרירות יפן וההקרנות באוניברסיטת חיפה הן דוגמא נוספת לכך. אחרי הדשדוש המתמשך בכל החזיתות, נראה כי הוועד החדש הצליח ליישם שינויים מיוחלים בתקופה קצרה יחסית, וכי בחודשים האחרונים של השנה החולפת הארגון נכנס לישורת הנכונה. ייתכן מאד כי השנה הקרובה תהיה "ה"שנה בהיסטוריה הקצרה של הארגון, אם רק המגמה הזו תמשך, ובינתיים נראה כי אכן כך הדבר.

בו בזמן, זו הייתה גם שנה משובחת עבור יוזמות "פרטיות" של מעריצים מהקהילה, אשר כיסו שלל תחומים מגוונים. במבט לאחור אפשר להצביע על שלושה פרויקטים בולטים ומשמעותיים משנת 2009, אשר מייצגים בו בזמן את הגיוון האפשרי ואת חשיבותן של היוזמות אלו – ה-AnimeBit, ספריית המנגה והפאנזין. הראשון הוא פרויקט מחמד של The_Crow, שהושק בחודש יוני, ומטרתו יצירת אגרגטור נוח ושימושי אשר ירכז מידע על קבוצות פנסאב ישראליות וקישורים להוצאות שלהן, אשר סובלות באופן כרוני ממחסור בחשיפה ומנגישות מוגבלת.

הפרויקט השני התחיל כמשאלת לב פשוטה של אחד ממנהלי ישראטקו – שכל אחד יהיה מסוגל לשאול כרכי מנגה מהספרייה העירונית שלו. אחרי חודשים של איסוף תרומות וביסוס שיתוף הפעולה עם הספרייה העירונית של כרמיאל, נפתח בחודש אוקטובר באופן רשמי מדור המנגה בספרייה ובו מעל 200 כרכים – כולם תרומה של מעריצים מרחבי הארץ. הפרויקט השלישי הוא מגזין חובבים דיגיטאלי על תרבות האוטקו בארץ, שהגיע לכדי מימוש בחודש אוקטובר עם שחרור גיליונו הראשון, לאחר שקינן כרעיון בראשו של העורך הראשי תקופה ארוכה. על אף הקשיים הכרוכים בהפקת מגזין המבוסס על כתיבה התנדבותית של חברי קהילה, התוצאה הסופית התקבלה עד כה באהדה על ידי רבים – הגיליון השני של המגזין זכה לכ-1000 הורדות בחודשיים.

הצלחת יוזמות שונות אלו, המייצגות צדדים שונים של יוזמה קהילתית, ונוגעות בצרכים ברורים ומיידיים ברמות שונות, היא הוכחה ניצחת לחשיבותה של יזמות כזאת עבור תרבות האוטקו בארץ, ובכל הנוגע לשיפור "תנאי המחיה" של קהילת המעריצים המקומית. בהקשר זה, השנה החולפת עמדה כמעט לגמרי בסימן חיובי, בהשוואה לקודמתה.

אם כבר עשייה קהילתית, אי אפשר שלא להקדיש גם מספר מילים גם לתחום הפאנסאב הישראלי. על אף הקושי הטמון בהתבוננות לאחור על תחום כה חסר חשיפה ומפוזר, התחושה המתקבלת משיטוט בפורום הפאנסאב של anime-IL ובשלל מקומות נוספים, היא כי גם השנה המלאכה המשיכה להתבצע ללא רעש וצלצולים, וכי התחום המשיך להתקדם לאיטו ובצעדי תינוק קדימה. נראה שגם השנה טרם הבשילו התנאים שאמורים להוות זרז להתפתחויות מהירות יותר בתחום, ואשר יאפשרו לתחום כולו לזכות במקום מכובד יותר בעיני מעריצי אנימנגה ישראלים. העובדה כי בסוף השנה בה קבוצת KaT חוגגת יום הולדת חמישי, היא עדיין הקבוצה היחידה המתרגמת מיפנית ומשחררת בלו"ז יותר מסביר, אומרת רבות על היכולת של הפאנסאב הישראלי כיום לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת ממנו.

אחרון חביב, ודווקא אחד התחומים החשובים ביותר בהקשר לסיכום זה הוא הקוספליי, שתפס באופן בלתי מעורער את קדמת הבמה הקהילתית בשנה החולפת. לא מעט הודות לעובדה שכל שינוי בתחום זה מורגש באופן מוחשי ובצורה יחסית מיידית. נראה כי אירוע הקוספליי שסגר את שנת 2008 היה רק סנונית למה שציפה לנו בתחום ב-2009 – כשמביטים בתצלומי הקוספליי משלושת הכנסים שהתקיימו לאורך השנה, ועל אלו מסשן הצילומים שהתקיים בחודש ספטמבר, בו נכחו מעל תריסר מהקוספליירים הבולטים בקהילה, קשה שלא להתרשם כי השנה הגענו למסה קריטית מבחינת כמות ואיכות העוסקים במלאכה. בצירוף מקרים כמעט סמלי, במהלך השנה החולפת חמישה חברי קהילה נוספים הצליחו להשתרבב לעמוד הקוספליי הבינלאומי של מגזין COSMODE.

כפי שניתן להתרשם, שנת 2009 הייתה עמוסה מבחינות רבות עבור תרבות האוטקו בארץ, ובעיקר עבור קהילת המעריצים שלה. בסיכומו של דבר, אי אפשר שלא להכריז עליה באופן מעט מפתיע כשנה טובה וחיובית באופן כללי, וכמעט מכל בחינה חשובה. בניגוד לשיאים של 2006, ובמידה מסוימת גם של 2007, זו הייתה שנה של צמיחה והתבססות פנימית – את החשיפה של התחביב בפני החברה הישראלית, אם דרך סיקור תקשורתי נרחב או דרך שידורי אנימה בטלוויזיה, החליפה התעבות והתעצמות של הקהילה עצמה, דרך העשרת תחומי העניין ופיתוח שירותים ואמצעים אשר נועדו לשפר את "תנאי החיים" של חבריה. בתקווה זו תהיה גם המגמה של השנה הקרובה – אחרי שנים של מרדף אחר לגיטימציה ופתרונות חיצוניים, כמדומני הגיעה העת להצדיק את השימוש במילה תרבות בצירוף "תרבות האוטקו".

נ.ב: ייתכן וזה הפוסט האמיתי האחרון שיתפרסם כאן לפני הטיסה.
נ.נ.ב: תודה ל-innocence על העזרה בארגון הסריקות של COSMODE.

קבל עדכונים מבועת מחשבה