בועת מחשבה

אהיה הראשון להודות כי עוצמת, נפח וטיב השיח שנוצר סביב הטקסט (המשמעותי) האחרון אשר פורסם כאן הצליחו להפתיע אותי לגמרי. על אף חשיבות הסוגיות שהועלו בו, והניסיון לקדם אותו בדרכים שונות ומשונות, תגובה מהדהדת שכזאת, לשמה הטקסט מלכתחילה נכתב, עדיין הייתה לגמרי לא צפויה. נשאר לי רק להוריד את הכובע בפני כל מי שבחר לקחת חלק בפולמוס שנוצר, אם בתגובות לטקסט עצמו, בפייסבוק, בתגובה לידיעה בישראטקו או באחת משלושת הודעות התגובה שפורסמו בימים שחלפו מאז. ריבוי ערוצי הדיון המקבילים היא גם הסיבה לטקסט הזה, אשר נועד לספק התייחסות מרוכזת ומסודרת לשלל הסוגיות שהועלו בתגובות, וחידוד מספר דברים שהובנו באופן חלקי ע"י מגיבים רבים.

תחילה, חוסר ההבנה המשמעותי ביותר; חשוב לנתב את הדיון על איבוד הדרך בהקשר הנושאי הרחק מחלוקת קהילת המעריצים לרמות ותק. החלוקה המופרשת הזאת לא נעשה באופן מודע, כדי להימנע מגרירת הדיון למחוזות המוכרים של דיוני "ותיקים vs. נובים\חדשים\וכו'." אחרי הכל, גם "המשמר הישן" מראה סימנים של איבוד מיקוד בעיסוק הליבה של קהילת המעריצים – אנימה ומנגה – וזה מה שמבדיל את דיון זה מאותם דיונים נצחיים. לא מדובר כאן בהתפרצות לדלת פתוחה, או בהתייחסות לנקודה שהועלתה בטור ב-ANN, אלא בניסיון לפתוח דלת חדשה לגמרי, בבניין שעולה באש.

הסכנה הטמונה בהתפוגגות החלק הוותיק בקהילה, והתמזגותו לתוך "הקהילה", ברורה – זו תהיה פגיעה אנושה בהונה התרבותי של קהילת המעריצים; אחרי הכל, מי יעזור ליצור שיח מורכב ועשיר יותר ומי ישמש בסיס איתן ליזימה קהילתית, אם לא אותם ותיקים, חדורי ניסיון ובעליי ראיה רחבה יותר של דברים. סיבה נוספת לא לפנות לחלוקה הזאת, הוא הקושי שבנתינת פיתרון מערכתי, או פיתרון מכל סוג שהוא, לבעיית פערים בין מעריצים – כאן בהחלט מדובר בסוגיה שורשית של כל קהילת מעריצים שהיא. במקום לחשוב מה יתאים יותר ל"נובים" ומה יתאים ל"אוטקו", עלינו לחשוב כיצד ניתן ליצור תוכן ומסגרות תומכות תוכן (בלוגים, אתרים דוגמת ANN וכו'.) אשר תתאמנה למעריצי אנימה ומנגה בישראל.

מכאן אפשר לקפוץ לנקודה אחרת אשר בלטה במיוחד בתגובות, בעיקר בהקשר דווקא לסוגיית ההתנהגות, ומייצגת בעיני תפיסה בעייתית בקרב קהילת המעריצים, הלא היא כנסים כבמה לפיתרון הן בעיית העניין והן בעיית ההתנהגות. למרות שכנסי אנימה הפכו בפועל לזירת ההתגוששות הפאן-קהילתית היחידה כיום, אסור שהם ישתלטו על לב הסוגיה ומהם בהחלט לא תגיע הישועה. אחרי הכל, כנס הוא אירוע ראקטיבי, נקודה סופית של תהליכים ולא נקודת מוצא שלהם. הישועה יכולה להגיע רק מכיוונם של "מוסדות" לכל הפחות חצי קבועים, אשר ייצרו סביבה תומכת לעיסוק בתחביב; בין אם זה מדור המנגה בכרמיאל ובין אם אלו הקרנות הסרטים והסדרות באוניברסיטה העברית, דרך אירועים מתמשכים העניין בתחביב יכול להתבסס באמת ולהתמקצע. גם כנס אנימה אשר יכיל כמות תכנים כפולה, מזו שהוצגה בכנסים האחרונים, אירוע בן יום אחד לא יצליח להשלים עבור המבקר הממוצע חסך של כמה חודשים או ליצור עניין מתמשך כאשר אין משהו שאפשר לעסוק בו אחרי הכנס.

בהערת שוליים לנקודה הזאת, מן הראוי להתייחס לטענה שעלתה יותר מפעם אחת במהלך הדיון, אם במרומז ואם לאו, בנוגע לסוגיית התכנים של כנסים אנימה ישראליים; כאילו לא נעשה מספיק בכדי לספק תוכנייה מלאה ומגוונת יותר לבאי הכנסים, וכי מספיק "לפנות לאנשים" והתוכנייה תכפיל את עצמה בן רגע. האמת העצובה היא שמאגר התכנים הזמינים בקהילת המעריצים, כמו גם כמות בלוגי האנימה הפעילים בעברית, לטובת כנסים ובאופן כללי דל באופן מזעזע ממש – זהו אולי הראי הטוב ביותר לרמת ההתפתחות העניינית של העיסוק בתרבות האוטקו בארץ.

באופן מעט מפתיע, דווקא סוגיית ההתנהגות זכתה להתייחסות העוצמתית והנפחית יותר בשלל התגובות ותתי- הדיונים שהתפתחו, ועל אף שזו הייתה צריכה להיות דווקא הסוגיה השולית, נדרש לחדד בנוגע אליה מספר נקודות. הראשונה היא בין חוסר עניין להתנהגות; מגוחך לקשור בין חוסר עניין באנימה ומנגה ("התחביב") לבין התנהגות פסולה או אי נאותה, או לבין כישורים חברתיים לוקחים בחסר. גם מיטב האוטקו הגיעו לקהילת המעריצים מסיבות דומות לאלו של ה"לא מאמינים", וגם בהם קיים זרע הפורענות ועל כך יעידו כנסי עבר – עצם העיסוק בתחביב אינו עושה את העוסקים בו לעליונים לאלו שלא עוסקים ובכל זאת מסתובבים במעגלים חברתיים זהים. הנקודה השנייה קשורה למיני רעיונות שעלו במהלך הדיון על בעיית ההתנהגות; אם כבר הדיון הגיע למחוזות לא צפויים שכאלו, חשוב לשמור על כובד ראש וזהירות רבה כאשר מתדיינים באפשרות של טיפול פעיל בתופעות התנהגותיות מצד מנהלי תתי-קהילות ושאר בעלי שררה בקהילת המעריצים – מדובר בכוח אדיר ושימוש בלתי מושכל או רפלקסיבי בו יכול לגרור השלכות בלתי צפויות ואף לא פשוטות. דווקא בגלל שמנהל פורום יכול לשמש כתובע, חבר מושבעים ומבצע, עליו לעשות זאת כמה שפחות, אם בכלל.

עתה שכאמ"י 2010 בנקה סאי מאחורינו, ועליו בתקווה עוד יכתבו כאן מספר מילים, הגיעה העת להזכיר דבר מה נוסף המשמש בתורו כתירוץ גרוע לכך שהמקום הזה שומם כהרגלו – פסטיבל אייקון 2010 – מבעד למראה.

בניגוד לשנה שעברה, הפעם הפסטיבל לא ייחד יום מימיו כ-"יום אנימה" מבחינת התוכנייה שלו; שילוב מצער בין תזמון הבחירות לוועד אמא"י, שלא השאירו לארגון פנאי לעסוק בסוגיה ולסייע לאגודת המד"ב, לבין הדרמה שהתרחשה במחוזות הרחוקים של קהילת המד"ב והפנטזיה, אשר הובילה להתפצלותה של התארגנות חדשה מתוך אייקון, בראשות מנהלו לשעבר של הפסטיבל, המקיימת במקביל אליו את "אייקון TLV".

עם זאת, זה לא אומר שהשנה כלל לא יהיו תכנים הקשורים באנימה ומנגה בפסטיבל – בחזית הכוחות הדלילים עומד רז גרינברג, הלא הוא עמוד התווך של הרצאות על אנימה ומנגה בישראל, אשר יעביר הרצאה על סטודיו TOEI, ממנו יצאו מהיצירות המשפיעות והמופתיות של האנימציה היפנית וכמה מהיוצרים המוכשרים והמוכרים שידע התחום מעודו. לימינו ניצב עבדכם הנאמן, אשר יעביר הרצאה על יקום-העל של Gundam; על מאפיינו, ההיסטוריה הארוכה שלו ועל מקומו בתרבות הפופ היפנית. מדובר בהרצאה המכוונת למעריצים אדוקים ולאנשים להם המילה גנדאם זרה. מדובר בעצם בגרסה משודרגת ומחודדת של ההרצאה מכנס גאקקון 2008. באותה נשימה יהיה חשוב להזכיר, בעיקר לכל מי מהקוראים אשר התרגל לכנסי אנימה ישראליים, כי כרטיס כניסה לכל אחת מההרצאות יעלה 40 ₪.

מי שהרצאות הן לא כוס התה שלו, יוכל ליהנות משתי הקרנות נוספת של "המעשה המוזר של X בשעת לילה", סרט פרודיה ל-Soul Eater של קבוצת SE, אשר זכה להצלחה בכאמ"י 2010 ובדיעבד התברר כגולת הכותרת של תוכניית הכנס. את פרטי ההקרנות, אשר התאפשרו תודות למאמץ מרוכז של חבר וועד אמא"י, ניתן למצוא באתר הרשמי של קבוצת SE.

בהערת שוליים, אציין כי קיימת אפשרות סבירה ביותר ששמה של ההרצאה על יקום-העל של Gundam יופיע גם בתוכנייה של כנס פורים הקרוב, זאת לאור מחירו הגבוה של כרטיס כניסה אליה בפסטיבל, אליו לא הייתי מודע כשנידבתי את עצמי.

נ.ב: לא שכחתי את הכמות האדירה של התגובות שהפוסט הקודם קיבל – פוסט המשך נמצא בשלבי עריכה אחרונים ויתפרסם בסוף השבוע הקרוב.

אין טעם לטעון כי המושג "הקהילה", על הטיותיו והקשריו הרבים, הפך לכה מרכזי בשיח של מעריצי האנימנגה רק הודות לדיונים מלאי ההשמצות, הרפש ותרבות הדיון הקלוקלת שנוצרו במסגרת הבחירות האחרונות לוועד אמא"י. אחרי הכל, גם אם הבחירות הללו הצליחו להסעיר את הביצה המקומית שלנו, מכל הסיבות הלא נכונות, הרי שמדובר במושג המלווה את מעריצי האנימנגה בישראל באופן כזה או אחר מן הרגע הראשון, גם אם לעיתים בסדר; עם זאת, אופי השיח הזה כן מהווה סיבה טובה מספיק לדיון מחודש במושג הזה, ובמשמעויות שלו כלפי חוץ וכלפי פנים. אם להשתמש בהגדרה הקיימת בויקיפדיה, ויסלח לי על כך אבן שושן, הרי שקהילה היא "קבוצת פרטים שיצרו קשרים חברתיים הפועלים בגבולות מסוימים, מקושרים למקום, ויש להם מאפיין רצון או עניין משותפים."

מתוך הגדרה זו עולות, קופצות אפילו, שתי הסוגיות העיקריות והמהותיות עליהן עלינו לתת את הדעת אם ברצוננו לתפוס את לב העניין, ולהתייחס לסימני השאלה הצפים זה זמן מה מעל המסגרת החברתית של מעריצי תרבות האוטקו בישראל. הראשונה קשורה באותו רצון או עניין משותף, והשנייה לאותם גבולות מסוימים, גם אם לא בהכרח בתיאום מלא ומדויק להגדרה.

בניגוד לרושם הראשוני, ואולי גם לדעת הרווחת, ההבדל בין האופן בו מעריצי תרבות האוטקו בארץ נהגו בעבר לכנות את המסגרת החברתית בה הם התקיימו ("קהילת האנימנגה", "קהילת מעריצי האנימה והמנגה" וכו'.) לבין האופן בו הם נוהגים לכנות אותה כיום ("הקהילה", בפשטות) אינו סמנטי כלל ועיקר. זהו תסמין של תופעה רחבה ושקטה, שאת שורשיה צריך לחקור בנפרד, הגורמת להתמוססות וערפול המאפיינים המשותפים המקוריים אשר היו נחלת קהילת האנימנגה בעבר, ומעבר למכלול מאפיינים רחב ואמורפי יותר, המהווה בסיס ל"קהילה". המילים אנימה ומנגה, או אוטקו בשביל ההקשר הרחב יותר, נדחקו מקדמת התודעה של רבים וכתוצאה מכך גם מאוצר המילים בו הם עושים שימוש, פשוט משום שקרנם של הדברים העומדים מאחורי המילים הללו ירדה בעיניהם.

הסחיפה הזאת מייצרת מציאות מוזרה למדי, המולידה בתורה מצבים מוזרים עוד יותר, דוגמת קוספליירים אשר לא צרכו את התוכן מתוכו הם בחרו את הקוספליי שלהם ("אבל זה יפה!") – במקום להוסיף ולהרחיב את הקיים, מיני מרכיבים שהיו שוליים, משניים ואקסצנטריים יותר בתרבות האוטקו ונספחיה החלו להחליף ולעוות את אותו בסיס קיים. שתי דוגמאות נוספות לכך אפשר למצוא בהתייחסות המשמעותית לה זוכה Nico Nico זה זמן מה, גם אם הדומיננטיות שלו ירדה בחודשים האחרונים, ובמסיבות ה-J-Music שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף הקהילתי.

במקום הרס "מוסדות" קיימים, יהיה זה קוספליי או אחד משלל תחומים אחרים, השינוי הזה מרוקן אותם טיפין-טיפין מתוכן ומייצר להן מעין גרסאות "איזור הדמדומים". אפילו מבט חטוף על הפורומים השונים, בהם מתקיימים מעריצי אנימנגה ונספחיהם במרחב הווירטואלי, מגלה את השינוי בדגש של המסגרות החברתיות של "הקהילה" מן הפן הנושאי ("מקצועי") לפן החברתי. "הארי פוטר חברתי" היא אומנם דוגמא קיצונית למדי לאן תהליך כזה יכול להוביל, אבל דוגמא מייצגת בכל זאת.

לחידוד וסיכום הסוגיה הזאת, ניתן לטעון ללא טיפת משוא פנים, כי המסגרת המכונה כיום "הקהילה" משמשת יותר ויותר כבית למגוון אנשים שלא מצאו את מקומם, מבחירה או שלא, במסגרת חברתית "רגילה", והקשר שלהם לתרבות האוטקו בצורתה הקלאסית זניחה; זאת במקביל לאכלוסה ע"י מעריצי אנימה ומנגה מן המניין, ההופכים לרוב הולך וקטן.

שאלה מעניינת בהקשר הזה, גם אם רק ברמה התיאורטית, היא האם אנו מתקדמים במלוא המרץ אל הנקודה בה בסופו של דבר "הקהילה" תאלץ להתפצל, לאור המשך הגדילה שלה; בין העיסוק בתרבות האוטקו\פופ היפנית, לבין זרם מקביל ובולט בתרבות האלטרנטיבית בישראל. או שאולי הסוגיות הללו כה קשורות אחת בשנייה, עד כדי כך שהשינויים הללו הם לא יותר מהתפתחות מתבקשת?

היה לכך התשובה אשר תהיה, השאלה הזאת מקשרת אותנו ישירות לסוגיה השנייה עליה צריך להרהר – אותם "גבולות מסוימים", בהקשר המעט שונה שנדרש כאן. מוסכמות התנהגותיות ותפיסתיות עומדות בבסיסה של כל התארגנות חברתית, והן שמאפשרות התקשרות תקינה ומקובלת על כל חבריה של ההתארגנות. מכאן אפשר כבר להצביע על סיבת העיסוק בסוגיה הזאת – כל עוד המכנה המשותף העיקרי של מעריצי אנימנגה ונספחיהם היה נושאי ("מקצועי"), המוסכמות החברתיות "הרווחות" הן ששלטו בהתרחשויות והנחו את המעריצים איך להתייחס לעניין זה או אחר, על אף העובדה שהמעריצים התקיימו במקביל למסגרת חברתית "רגילה"; הדחייה, מבחירה או מחוסר בחירה, של המסגרת הזאת לא סנוורה את האושיות והם השכילו להבין שעל אף העוול שחוו, קיימת לגיטימיות ברורה לרוב המוסכמות ההתנהגויות הרווחות, "הרגילות". הקיצוניות ההתנהגותית הייתה בהחלט קיימת, אך היא הוגדרה ככזאת ונדחקה לקצוות ולפינות האפלות של קהילת האנימנגה.

התוצאה הישירה של הסחיפה במכנים המשותפים של המסגרת החברתית שהיא הקהילה, הייתה התפוגגות הדרגתית אך מתמשכת של ההבנה הזאת, שחפפה תהליך מקביל של שינויי בדפוסי ההתנהגות המקובלים בחלקים כאלה ואחרים של הקהילה. הקיצוניות החלה מזדחלת לאיטה אל מרכז הבמה – ככל ששונות הפכה לרכיב דומיננטי יותר בהגדרת הזהות של המסגרת שהיוותה להם קורת גג, כך הפכו חבריה והמצטרפים החדשים אליה ליותר עוינים, גם אם לא בהכרח במודע, לכל המשויך "לרגיל". זו הקרקע הפורייה עליה צמחו תקריות דוגמת זאת אשר התרחשה במפגש ישראטקו, או ההטרדות שהפכו לחלק מהנוף בכנסי האנימה השונים.

מטבען, מסגרות חברתיות מייצרות בנקודה מסוימת בחייהן שפה ייחודית במידה כזאת או אחרת המשותפת לכלל חבריהן, מעצם קיומן הן מייצרות "ערך תרבותי" בדמות מנהגים, טקסטים והיסטוריה כללית. ייתכן ובכך מסתכם כל העניין, ייתכן שקהילת מעריצי האנימנגה ונספחיהם מוצאת סוף כל סוף את מקומה העצמאי בים של הקיום החברתי, אך קשה לי להאמין שזה אכן המקרה – התמונה המשתקפת במראה לא נראית מחמיאה מספיק כדי להצדיק הסבר כה מונומנטאלי, מה גם שמספיק להביט בקהילות מעריצים אחרות בחלקו המערבי של העולם כדי להבין שקהילות מעריצים מתפתחות ללא הרף, רק שזה לא הכיוון אליו הן עושות את זה.

אין בשורות הללו קינה לתקופת זוהר שחלפה, כי הרי לא באמת "היה פה טוב יותר פעם", בלי מחזות הזמר שצמחו מתוך קהילת המעריצים, דוכני היוצרים שמעשירים את קיומה ושאר ירקות. יש כאן סך הכל ניסיון להצביע על כך שאולי איבדנו את הדרך בין כל הדברים הללו, שהפכו להסחות דעת ברגע של חולשה קבוצתית, וכי הגיע הזמן שנסתכל סביבנו, על המצב כפי שהוא, ונחליט בחוכמה לאן מועדות פנינו ומה אנחנו בעצם מחפשים.

אני לא אשם שזה הלוגו הרשמי של הכנס ברגע זה…

זאת סביר להניח לא הדרך הנאותה להפיח חיים חדשים בפינה המאובקת והמוזנחת הזאת, הרי בין שורותיו של הפוסט הזה אי אפשר למצוא התנצלות מתרפסת במיוחד או ערמת תירוצים לא משכנעים בעליל, ובכל זאת. צמד הדברים החשובים הללו, ובתקווה גם כמה פוסטים חדשים, יגיעו בקרוב, אך בינתיים יש דבר מה חשוב יותר בנקודת זמן זו – כאמ"י 2010 – בנקה סאי.

אם לדייק, מדובר במערך התכנים של כנס הקיץ הקרב ובא. בהתחשב בכך שצידו התוכני של הכנסים תמיד היה קרוב לליבו השומם של המקום הזה, ולזה של כותבו, יהיה זה רק טבעי להפיץ כאן את הקריאה של מארגני הכנס לחברי הקהילה לבוא ולהתנדב, על-ידי הכנת תכנים לאירוע.

יש לכם נושא להרצאה שמתחשק לכם להעביר? נושא שווה לדעתכם דיון בפאנל מול הקהילה? או אולי משהו בו אתם מבינים מספיק כדי להעביר עליו סדנא? אתם מוזמנים לשלוח הודעה (עם עדיפות לכך שתצטרפו את הטופס הזה ממולא) לכתובת amai _ content at yahoo.com. במעמד השליחה לא נדרש מכם ניסיון רב שנים, שליטה בנבכי השפה העברית או כמות מגוחכת של ידע כללי על תרבות האוטקו, אלא רק הרבה מוטיבציה ונכונות לעבוד בשיתוף עם אחראי ההרצאות.

כדאי לכם לשלוח הודעה גם אם אינכם בטוחים באיכות התוכן שלכם, או אם הנושא בו בחרתם בכלל יתאים לכנס. ניסיון העבר מלמד שלעיתים דווקא רעיונות "לא מתאימים" או "לא על רמה" יכולים להפוך לאירועים המעניינים של התוכניה. הדבר נכון גם לגבי רעיונות לתכנים לא טיפוסיים עליהם אולי חשבתם – רעיון טוב ובר ביצוע לא יפסל רק בגלל שהוא לא נופל תחת ההגדרה היבשה של הרצאה, פאנל או סדנא. אז תנו דרור לדמיון שלכם ותשלחו הודעה.

אם יש דבר אחד שבבירור השתנה באופן בו אני צורך את תרבות האוטקו אחרי הטיול ליפן, זה היחס לו זוכות הנובלות הויזואליות במכלול הדברים שמעסיקים אותי מאז שחזרתי. אומנם ערמת הכרכים על שידת הלילה (Pluto ו-Berserk אם זה מעניין מישהו) החלה לקטון בשבועיים האחרונים, אחרי חודשים ארוכים, ואורך רשימת ה"נצפה" ב-MAL הכפילה את עצמה, אך זו העובדה שעל שולחן העבודה הוירטואלי שלי אפשר למצוא קיצורי דרך ל-Tears to Tiara ו-Fate/Stay Night שבאמת שווה ציון. אחרי תקופה ארוכה של צנע תחביבי, גבולות הגזרה שלי שוב מתרחבים. מבירור מהיר עולה שקשה היה למצוא תזמון טוב יותר – אחרי שקט תעשייתי ארוך למדי כל מיני פרויקטי תרגום של נובלות ויזואליות החלו בחודש האחרון להפגין נוכחות ולהציג את פירות עבודתם.

אחרי לא מעט ניסיונות כושלים ולא מתואמים, פרויקט התרגום של Fate/hollow Ataraxia, משחק ההמשך ל-Fate/Stay Night, קם פעם נוספת לתחייה. במטרה לחסוך עבודה מיותרת, כלל חלקי המשחק שתורגמו עד כה אוחדו תחת קורת הגג של הפרויקט והצוות החדש המשיך את המלאכה משם. מעבר לעובדה הראויה להערכה שתוך זמן קצר יחסית הצוות חצה את מחסום ה-30% בדרך לסיום התרגום, מה שמשמח במיוחד הוא הטלאי החלקי והניסיוני ששוחרר בינתיים – טלאי נוסף, סופי יותר, צפוי לצאת בשבועות הקרובים.

פרויקט אחר שגורם ללא מעט אנשים לחכך את ידיהם בציפייה הוא זה של Remember 11 – the age of infinity, חלק מסדרת המשחקים בה נמצא גם Ever17, אחת מהנובלות הויזואליות המפורסמות ביותר בקרב מעריצים מערביים. אחרי שנתיים של עבודה, לפני מספר ימים הסתיים החלק העיקרי של הפרויקט, קרי עבודת התרגום, ואפשר לצפות שטלאי מלא ישוחרר בחודשים הקרובים, אחרי שעבודת העריכה הלשונית והגרפית יסתיימו.

אחרון חביב מבין הפרויקטים הגדולים שעשה כותרות בחודש האחרון הוא Muv-Luv Extra. ההפתעה הנעימה כאן היא לא עצם העבודה על תרגום המשחק – תחילת העבודה הוכרזה באופן רשמי בבלוג הקבוצה – אלא המהירות בה שוחרר טלאי ראשון, ולו חלקי. אחרי הכל, Amaterasu החלו לעבוד רק בחודש פברואר. בהתחשב בכך שקודם לכן הקבוצה סיימה לתרגם את Sekien no Inganock בחודש דצמבר האחרון, וחודשיים קודם לכן הייתה זו Cross Channel, לא נשאר אלא להשתומם ולהוריד את הכובע לנוכח המסירות וההשקעה של קומץ האנשים הזה.

בנוסף לפרויקטים הגדולים הללו, שווה להזכיר גם את Hatsukoi ו-Hime x Hime, להן יצאו טלאיי תרגום חלקיים בימים האחרונים. בהתחשב בכך שלבטח פיספסתי עוד פרויקט או שתיים בהתעדכנות שקדמה לכתיבת הפוסט הזה, אפשר להכריז באופן רשמי שהנה, שוב זה זמן טוב להיות מעריץ נובלות ויזואליות מערבי.