בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

10 אפר'
12
מאת Random Otaku

 מועמדי מנגה בפרסי Eisner לשנת 2010


ספויילר לפוסט, בערך

אפשר להשתמש בהרבה מילים גדולות, מפולפלות ומרשימות למדי כדי לתאר את ערכה של מנגה כמדיום בידורי ואומנותי, דרך ביקורות או ניתוחים של דברים כאלה או אחרים ביצירות נבחרות, אך מדי פעם אירועים עושים את העבודה הסבוכה הזאת עבורינו ובאופן ברור הרבה יותר.

לפני מספר ימים פרסמה ועדת הבחירה של פרס אייזנר (Eisner) – הפרס היוקרתי לקומיקס אמריקאי – את רשימות המועמדים לפרס לשנת 2010 בקטגוריות השונות, ונראה כי תחום הקומיקס היפני זכה השנה לנציגות מכובדת. את אור הזרקורים ללא צל של ספק חטף נאוקי אורוסאווה (Naoki Urasawa), שהתפרסם במערב תודות ל-Monster, ונחשב זה זמן רב לאחד מהמנגקה המשפיעים והחשובים של דורו. נאוקי מועמד לפרס "הכותב\אומן הטוב ביותר", אחת מהקטגוריות המרכזיות של הפרס, בעוד ששתי עבודותיו האחרונות זכו למועמדות בפני עצמן – Pluto בקטגוריית "קשת העלילה\הסיפור הקצר הטוב ביותר" ו-20th Century Boys בקטגוריית "הכותר הרץ הטוב ביותר" (אותה הקטגוריה בה התמודד Monster בשנה שעברה.)

כמו כן, שני הכותרים יחדיו מתמודדים גם בקטגוריית "ההוצאה האמריקאית הטובה ביותר ליצירה זרה – אסיה", ביחד עם שני כותרים יפנים אחרים – A Distant Neighborhood של Jiro Taniguchi ו-Oishibo: A La Carte של Tetsu Koriya, עם Akira Hanasaki.

הזוכים בכלל הקטגוריות יוכרזו בכנס Comic-Con הקרוב, אשר יתקיים בחודש יולי. במידה ונאוקי יצליח לקטוף את פרס הכותב\אומן הטוב ביותר, יהיה מדובר בהישג משמעותי עבור מנגה במערב, בעיקר מהסוג המוכר פחות, קרי כותרי סנ'ין (Seinen) של ממש, וזו ככל הנראה תהיה גם הפעם הראשונה שיוצר יפני יזכה בפרס.

בין השאר, מדובר בהזדמנות נהדרת להמליץ בחום על יצירותיו של נאוקי, שתורגמו לאנגלית ע"י Viz וניתן להשיג בקלות יחסית בארץ – Monster ו-Pluto שתורגמו עד סופם, ו-20th Century Boys שעדיין יוצא בימים אלו. עיבוד מונפש, עם תרגום לאנגלית כמובן, אפשר למצוא רק ליצירה המפורסמת ביותר שלו במערב, Monster, ומדובר בצפייה בהחלט מומלצת.

נ.ב: כל זה משמח במיוחד בהתחשב בעובדה שביומיים האחרונים סיימתי, בשעה טובה ואחרי הרבה תלאות, את שני הכרכים הראשונים של Pluto ובהחלט מדובר בקריאה מרתקת.

תגיות:

לא מעט נאמר ונכתב כבר על פרקה הראשון של Gundam Unicorn, במחוזות רחוקים ובשלל שפות זרות. על ההפקה המהממת, על כוראוגרפיית הקרבות שמשאירה את הצופה על קצה הכיסא, על הבימוי, הדמויות ועל עוד שלל נקודות – על המכלול השלם שהפך את הפרק הזה למחייה של יקום שלם, ואת גרסת ה-BD שלו למובי דיק של רשימת הקניות שלי בטיול ביפן. זו כנראה הסיבה שאני מעדיף להקדיש מספר מילים דווקא למה שחבוי בנבכי הפרק עצמו והצליח לתפוס את תשומת ליבי – קופסת לפלס (Laplace Box).

אותו פריט מסתורי המתמקם במהרה במרכז ההתרחשויות, מוצג כדבר המסוגל למוטט את שלטון הפדרציה ואשר אחראי לשגשוג ולעושר של קרן ויסט (Vist Foundation), המחזיקה בו מאז שהוקמה. בעיני מייסד הקרן וראשה הנוכחי, זהו דווקא דבר מה המסוגל להחזיר את ה-Universal Century למסלולו "המקורי" ו"התקין" – זהו בעצם סימן השאלה הגדול ביותר של עלילת הסדרה, ובו בזמן כלל לא סימן שאלה של ממש.

כבר בסצנה שפותחת את הפרק נשלף הרמז למהותה של הקופסא, או שמה של תוכנה המוזר – זוהי האמנה המקורית של הפדרציה, חרוטה על לוח אבן, אשר נוצרה לרגל המעבר לשיטת הספירה החדשה ותחילת ההגירה של האנושות לחלל. העותק היחיד של מה שהיה אמור להיות מוצג בטקס החגיגי לכבוד המעבר לספירת ה-UC, ואשר אבדה במתקפה של ויסט הצעיר ושאר חבריו המהפכנים על תחנת לפלס, בה התקיים האירוע.

הכיצד ייתכן שלוח אבן בן כמעט מאה, יכול לא רק לאיים על מערכת שלטון שלמה, אלא עלול אף להביא לסופה של המציאות הנוכחית ממש? פשוט משום שהוא הדבר היחיד שיכול – משום שהוא מכיל פיסת מידע חשובה מעין כמוה, אמת המסוגלת למוסס את יסודות הסטטוס-קו הפוליטי בעולם ולשפוך אור על שורש מאה שנות היסטוריה רווית דם, סבל ואלימות.

קופסת לפלס אינה איזה נשק סודי ובלתי מנוצח או פיתוח טכנולוגי מרשים, משום שאלו לא מסוגלים למוטט את הפדרציה, כפי שהוכיחה מלחמת השנה (One Year War) והמאבקים המזוינים שהיא הולידה. היא מכילה דבר נורא בהרבה – חופש. האמנה, בגרסתה המקורית, הכריזה כי תושבי המושבות הם שווי זכויות ואינם נחותים בדבר לאלו שבחרו להישאר על כדור הארץ, וכי כובד משקלה של ממשלת הפדרציה תועבר אל ביתה החדש של האנושות, החלל – האמנה היא האמנציפציה של תושבי החלל מידי אלו שנשמתם עוד כבולה לכדור הארץ, בכך נח כוחה המפלצתי ולכן חשוב לשמור את קיומה בסוד.

כמעט מאה מאוחר יותר אלו אולי רק מילים החצובות בסלע, אך המשמעות שלהן טומנת בחיכה השלכות מרחיקות לכת. אילו הן היו רואות אור יום, המילים הללו היו מסגולות אולי למנוע את יצירת הנסיבות שהולידו את מלחמת השנה והמאבקים המזוינים שרדפו אותה כצל, ייתכן והן היו מונעות מאה שנות סבל, אפליה ורודנות ונותנות סיכוי ליצור מציאות טובה יותר, שאת דמותה קשה לדמיין. על כך בעצם מבקש ויסט הזקן מחילה – על כך שבמו ידיו לא רק רצח כה רבים אלא גם חיסל עתיד מבטיח, שלמענו נלחם מלכתחילה. זו גם הסיבה שנדרש מישהו ראוי לקופסא – בידיים הלא נכונות, האמת המטלטלת הזאת תבוזבז כהצדקה למרחץ דמים חדש, ותוחמץ ההזדמנות לתקן ולו במעט את ה"עיוות" בעולם.

מכל הדברים, קו המחשבה הזה, על הטרגדיה של יקום ה-UC, העלה בעיני רוחי טרגדיה אחרת, ומוחשית יותר – זו של אלכסנדר השני, "אלכסנדר המשחרר", קיסר רוסיה מאמצע המאה התשע-עשרה, אשר מצא את מותו מידי מהפכנים בני ארגון אידיאולוגי קיצוני בשם "רצון העם". אלכסנדר זכה לכינויו על כך ששחרר את העריסים הרוסיים מעבדותם בכל רחבי המדינה, ובכך יישר קו עם שאר אירופה באיחור קל של כמעט שלוש מאות שנה. מעבר לכך הוא היה אחראי לרפורמות בכלכלה ובמסחר, אשר יצרו חופש כלכלי גדול יותר לאזרחים מן השורה, והחל לפתח את מערכת הרכבות של המדינה במטרה להצעידה קדימה. ביום שקדם להתנקשות בחייו, הוא אישר את הנוסח הסופי של ההחלטה להקים את ה"דומה", בית נבחרים בעל סמכויות חוקיות מוגבלות – צעד ראשון בדרך למעבר למלוכה פרלמנטארית, בדומה לאנגליה.

כתוצאה מההתנקשות, אלכסנדר השלישי, שירש את כס אביו, גנז לגמרי את רעיון הקמת בית הנבחרים, הגביר באופן משמעותי את רדיפת מתנגדי השלטון בידי המשטרה החשאית, גיבה דרך חוסר פעולה גל פוגרומים ביהודים ובלם במקומו את גל הרפורמות של אביו. המתנקשים, אשר רצו ליצור חברה סוציאליסטית בה יהיה שוויון רב יותר בין כלל תושבי המדינה, יצרו במו ידיהם מציאות גרועה עוד יותר מזו שרצו לשנות, וכזאת שהובילה בסופו של דבר למהפכה הבולשביקית ולמאה שנות סבל, אימה, רודנות וחוסר ודאות.

בלהט המהפכני העיוור שלהם, הם נתנו לשאיפה שלהם ליצור עולם צודק יותר להוליד טרגדיה בקנה מידה בלתי נתפס. בניגוד לויסט, להם לא הייתה אפשרות להפנים את תוצאות מעשיהם ולהכות על חטא, להם לא הייתה קופסת לפלס, וזו אולי תזכורת לחשיבותו של מד"ב אמיתי ודוגמא נוספת למה אני מוצא באנימה כמדיום.

השאלה המרכזית באמת של Unicorn היא אם כך, לא מה מכילה קופסת לפלס, אלא האם בכוחה באמת ובתמים לשנות ולדחוף את המציאות לכיוונה המקורי – האם היא מסוגלת לעמוד אל מול נחשול היסטוריה בן מאה שנים ולגבור עליו בסופו של דבר? החודשים עד שחרור הפרק הבא של הסדרה הולכים להיות ארוכים במיוחד.

תגיות:

כפי שחדי ההבחנה כבר בוודאי הסיקו, הפוסט הזה מתפרסם כבר מחוץ לגבולות יפן, קצת אחרי שהתאוששתי מטיסה ארוכה במיוחד, כך שנראה כי הטיוטות המדוברות על אקיהברה ושאר מקומות תתפרסמנה כרטרוספקטיבה משויפת יותר ולא כרשמים בזמן אמת. בינתיים, עד שאתפנה לשייפן, את החלל הריק ימלא עוד פוסט ניחומים – תמונות והערות על השלל מסבב קניות השני והאחרון בחנויות האנימה והאוטקו של אקיהברה. אומנם הזדמן לי לבקר מאוחר יותר גם בנאקנו (Nakano), אך בדומה לדרך הנערה (Otome dorii), לא מצאתי שם משהו שהצליח לתפוס מספיק את תשומת ליבי.

האפשרות שאקנה קונסולת PSP משומשת באקיבה עלתה באופן כמעט טבעי הרבה לפני שרגלי דרכה ביפן. המימוש של הקניית הזאת לעומת זאת, היה קצת מורכב יותר, דווקא בגלל הכמות האדירה של חנויות שונות משונות שמכרו יחידות משומשות. גם עם קניות ההשלמה של מארז, מגן מסך וכרטיס זיכרון, המחיר הסופי של הקונסולה עדיין יצא מגוחך בסטנדרטים ישראליים. בניגוד לצמד הקודם של משחקי הגנדאם ל-PS2, זו לא הייתה קניית דחף – Giren no Yabou הוא משחק אסטרטגיה מפורסם, בחוגים הרציניים יותר של מעריצי מכ'ה (Mecha) בכלל וגנדאם בפרט. כנגזרת מכך, קיים תרגום מפורט לשפה האנגלית של תפריטי המשחק וסביב המשחק עצמו קהילת שחקנים ומעריצים בינלאומית שתמיד שמחה לעזור.

נדמה שהנטייה הבלתי צפויה לכיוון קניית דברים הקשורים ב-Type-Moon הגיעה לקרשנדו עם הקנייה הזו של Tsuki-Bako – מארז קשה להשגה שמכיל את Tsukihime, ה-Plus-Disc של המשחק ו-Kagetsu Tohya. בהתחשב בכך שמדובר בפריט השני היקר ביותר שקניתי בטיול אחרי ה-PSP, אני מוצא מעט נחמה בכך שמדובר בנובלות ויזואליות קלאסיות וכי כל הדברים הכלולים במארז תורגמו לאנגלית. כמה ימים לפני השיא הזה שמתי את ידי על הנספח לשלל הצנוע המוצג כאן – Fate/hollow Ataraxia, במארז המיוחד והגדול במיוחד הכולל קלפי טארוט, שהצלחתי למצוא בדן דן. כך שבעצם השגתי את כל הנובלות הויזואליות של Type-Moon, ועכשיו נשאר רק לפנות כמה חודשים טובים מחיי.

העיסוק הפעיל והמגוון במשחקי וידאו ישנים – תחילת העשור ואחורה – והקונסולות שלהם, המוזן באופן הדדי ע"י חנויות ייעודיות לנושא, היה אולי הגילוי המפתיע של הביקורים באקיבה ובמידה מועטה יותר גם בדן דן (Den Den City). יש משהו מרתק ומפליא בכך שאתה יכול להיכנס לאחת מהחנויות הללו, להסתובב בהן כמה דקות, ולצאת עם קונסולת Super Famicom משומשת וכמה משחקים שכל אחד מהם הוא פיסת היסטוריה בפני עצמו. זה אולי הפריט הכי פחות שימושי שקניתי, אך אם כבר צריך מזכרת לתגלית הזו, אם כבר פיסת היסטוריה, אז למה לא משהו סמלי כמו Final Fantasy הראשון ל-Famicom, באריזה המקורית?

ובכן, מדובר בשלל צנוע שמסכם מסע קניות שאפשר לסכם באופן כללי כצנוע, בהתחשב בנסיבות. מתברר שיש מעלה טובה בכך שאיני מתעניין בפיגרים ובכך שמחירי הדיסקים השונים ביפן גבוה באופן מעט מגוחך כשמדובר באנימה, אחרת הארנק שלי היה מתאבד עוד בחצי הדרך. מצד שני, הצניעות הזאת מתעתעת – כל נובלה ויזואלית בערמה, קטנה ולא מרשימה ככל שתהיה, מסתירה בחיכה עשרות שעות התעסקות, כמו גם הרכבת מודול הגאנפלה והנובלות הקלות שדורשות לימוד אינטנסיבי של יפנית.

נ.ב: מישהו מתנדב לתרום ארון או מדף קיר? לפתע התברר לי שאין איפה לשים את כל השלל הזה בחדר.

לפני שאני מתפנה לכתוב כמה מילים על היום שביליתי ביריד האנימה הבינלאומי של טוקיו, ונראה שיש הרבה על מה לכתוב והרבה תמונות לשתף, צריך תחילה לסכם את סבב הקניות של דן דן (Den Den City), איזור חנויות האוטקו ובמייד קפה (Maid Café) של אוסקה וסביבתה. בניגוד לרושם שאולי נוצר, תודות גם לכך שלא צילמתי את אחד הפריטים הקבור אי שם בארון, דלות ערמת הקניות מצביעה רק על העובדה שמצאתי את רוב מה שחיפשתי בטוקיו ולא שדן דן מגוונת או מעניינת פחות מאקיבה (Akihabara). ביותר ממובן אחד, דווקא ההפך הוא הנכון – אזור דן דן מרגיש הרבה יותר אוטנטי, טבעי ומציאותי יותר מחנויות הענק של אקיבה. זה כנראה קשור גם בעובדה שהאוטקו כאן, בדומה לכלל אוכלוסיית העיר והאזור, פחות פורמאליים ויותר אנושיים מעמיתיהם בטוקיו.

את מודל הגנפלה (Gunpla), הלקוח מ-Gundam Unicorn, מצאתי בחנות הדו-קומתית המוקדשת לגנדאם, אחת החוויות הייחודית של דן דן – בעיקר למעריצי גנדאם. כלים להרכבת גנפלה לעומת זאת (נייר שיוף, סכין ייעודית וכו') לא הצלחתי להשיג, משום שהגעתי בדיוק יום לפני חידוש כלל מלאי החנות. את הדיסק האחרון של Umineko, אשר מכיל את חלקים חמש ושש, החלטתי לקנות באופן ספונטני בעיקר בגלל למחיר שלו, אם כבר יש הזדמנות לקנות עותק במחיר הגיוני – אחרי הכול החלק החמישי תורגם כבר לאנגלית.

היתרון העיקרי של מגזין Newtype בגרסתו היפנית, כמובן מעבר לעובדה שבניגוד לגרסה בשפה האנגלית, זו עדיין חיה ובועטת, הוא התוספות שמצורפות דרך קבע לגיליונות המגזין. במחיר של כ-30 ₪ אפשר לרכוש עותק של גיליון חדש, אליו מצורפים מיני מוצרים שלעיתים יכולים לפצות על חוסר הידע ביפנית של הקונה. במקרה שלי מדובר בגיליון חגיגי, לכבוד 25 שנה למגזין, אשר כלל מחזיק מפתחות רשמי של המגזין וחוברת פוסטרים קטנים שמכילה תריסר פוסטרים ממיני סדרות מפורסמות.

אם כבר רצף קנייה של משחקי נובלה ויזואלית, אז למה לא לנסות את הגיליון החדש של Comptiq, מגזין העוסק בתחום – בעיקר כשהוא מגיע, בדומה ל-Newtype, עם כל מיני תוספות מעניינות וכמה פרקים של כותרי מנגה לא עלומי שם. שתי התוספות שצורפו לגיליון הן לוח שנה של Lucky Star וחוברת מידע מעוצבת העוסקת בפרויקטים האחרונים של Type-Moon, אם זה משחק ה-PSP החדש שלהם או העיבוד הקולנועי למסלול ה- Ultimate Bladeworks של Fate/Stay Night.

אחרונים חביבים הם עוד צמד פריטי Type-Moon – האחד הוא הכרך הראשון בדרמה הקולית של Fate/Zero, שבתקווה יעזור לי לתרגל את הבנת הנשמע ברגע שאגיע לשלב הזה בלימודי היפנית, והשני הוא ספר המציג את מאחורי הקלעים של תהליך העבודה על הנובל של Fate/Zero, אשר כולל הרבה טקסט אך גם לא מעט תמונות.

מעבר לכל אלו קיים לו גם עותק יד-שנייה במצב מעולה של Fate/hollow Ataraxia, שהצלחתי למצוא ממש בדרך נס במחיר נמוך במיוחד, באחת מהחנויות הקטנות, הפנימיות והשקטות יותר של דן דן. הוא לא זכה לככב כאן פשוט משום שהספקתי לקבור אותו עמוק בארון כשחזרתי לטוקיו.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לגלות את משמעות החיים.

10 מרץ
26
מאת Random Otaku

 TAF 2010 – רגע לפני

בעוד מספר שעות, שינוצלו בתקווה לשינה משובחת במיוחד, אמצא את עצמי בדרכי לאחד האירועים המרתקים והבלתי צפויים של הטיול הזה – תערוכת Tokyo International Anime Fair 2010. זו תהיה בוודאי חוויה מוזרה לבקר באירוע כה גדול ורב משתתפים, במיוחד כשהוא מתקיים ביפן, והיא כנראה גם תהיה מרתקת ובלתי צפויה, משום שמדובר בתערוכת אנימה ולא בכנס אנימה, בעיקר לא בכנס אנימה במתכונת המוכרת עד כה בארץ.

זהו קודם כל אירוע בו חברות הקשורות באנימה, כדוגמת אולפני הפקה או חברות הפצה, מציגות את "מוצריהן", מקיימות אירועי שיווק (קרי, מחלקות דברים בחינם) או פרסום ומאפשרות בעצם להתרשם ממה שיש לתעשיית האנימה להציע בתקופה הקרובה. באירוע תהיה גם נוכחות של חברות זרות, אם אלו חברות הפצה מערביות הרוצות לפרסם את עצמן ובכך להשיג עוד זיכיונות הפצה בעתיד או מיני ארגונים, דוגמת נציגות של כנס Anime-Expo, המגיעים לקדם אינטרסים משלהם.

דוגמא לשוני התפיסתי של האירוע אפשר למצוא בכך שקוספליי למשל, אלא אם כן מדובר בחלק מביתן של חברה, אסור על-פי כללי האירוע. שני הימים הראשונים של התערוכה כלל לא פתוחים לקהל הרחב ומוקדשים לעשייה עסקית של החברות ונציגיהן. ההקבלה הטבעית היא כמובן לאירוע ה-E3, תערוכת משחקי הוידאו והמחשב המתקיימת בארה"ב על בסיס שנתי.

הכרטיס דרך אגב, שנרכש מבעוד מועד בסניף Gamers של אקיהברה (Akihabara) במחיר מגוחך של פחות משלושים וחמישה ש"ח (800 ין) הגיע עם תיק צד קטן וורוד, מהסוג שלוקחים למכולת, שאמור לשמש את באי האירוע לאיזו מטרה בלתי ברורה. אולי אוכל להשתמש בו כדי לשאת את כל הדברים הגבריים שאקנה באירוע עצמו.

בתקווה אצליח לצלם ולהתרשם מספיק כדי להצדיק כתיבת איזה פוסט רשמים והגיגים.

קבל עדכונים מבועת מחשבה