משב רוח קריר נושב לו בטוקיו! לא מצאתי תמונה מתאימה יותר, תתמודדו.
חודש אוגוסט האחרון ייזכר בוודאי בתודעה הקהילתית תודות לכאמ"י 2009, אחד מצמד כנסי אנימה שאורגן על-ידי אמא"י לאורך השנה – אירוע מלא הרצאות, הקרנות, מחזמר אחד וערב רב של התרחשויות אחרות בהן לקחו חלק קרוב ל-1300 מבקרים. עם זאת, ייתכן ודווקא מאורע קטן ורועש הרבה פחות הצליח להאפיל על אותו כנס ויתברר בעתיד הקרוב כאירוע משמעותי הרבה יותר עבור קהילת האנימנגה הישראלית, בטווח הבינוני והארוך, מעוד כנס אנימה מוצלח.
בשעות הערב של אותו יום כנס הומה, התקיימה במרתפי אולם סמולארש אספת חברי אמא"י, בה ניתנה בפעם האחרונה במה למועמדים בבחירות לוועד הארגון. עם סיום ההצגה התקיימה הצבעה, לראשונה מאז הוקם הארגון, על זהות חברי הועד החדשים – אותם אנשים אשר אמורים להצעיד את הארגון, לעיתים בגפם בגלל מחסור במתנדבים, לאחר תקופה טרודה מבחינתו. הנוכחות הדלה מצד חברי קהילה רשומים – כ-20 מתוך ה-200 שהיו זכאים להצביע – והשקט שאפף את הבחירות בימים שקדמו לאירוע וביום עצמו, גרמו לבחירות להיראות ברגע האמת כמו עוד חלק בשרשרת ארוכה של דוגמאות למה שהיה חולה בארגון עד לאותו רגע. חוסר היכולת לפתור את סוגיית התיקו שנוצר בין המתמודדים בימים שלאחר מכן רק תרמה לתחושה כי הסיכוי לשינוי אמיתי התפספס. מבט חטוף על הארגון כיום, לעומת זאת, עם סיומה של תקופת החסד של הועד החדש, מגלה כי לעיתים רושם ראשוני יכול בהחלט להטעות.
הסנונית הראשונה לכך שמשהו מתרחש הגיעה בחודש ספטמבר מכיוון מעט בלתי צפוי, עם תחילת פרסום, בפורום הארגון, פרוטוקולים מפורטים יותר של ישיבות הועד ובתזמון מדויק יותר – במובנים מסוימים זו אבן בוחן לפעילות ארגונית בריאה. בחודש אוקטובר הושק אתר חדש לארגון, כמענה לבעיותיו הרבות של האתר הקודם, במהלך שעליו דובר זה זמן רב, אך יצא אל הפועל רק עם כניסת הועד החדש. בחודש נובמבר היו אלה הפרסומים על תחילתן של הקרנות אנימה באוניברסיטת חיפה, אשר מאורגנות בסיוע ישיר של חברת ועד, וקיומה של הרצאה מאת רז גרינברג בשגרירות יפן, שהפיחו חיים בלו"ז החודשי של הקהילה. בחודש דצמבר הגיע לכדי מימוש הסיוע הלוגיסטי והכלכלי שסיפק הארגון להתארגנות החדשה שעמדה מאחורי כנס אוטאקו-קון 2009.
אלו אינן התרחשויות גדולות והן לא זכו ליחסי ציבור של ממש מצד הארגון, אך אין בכך משהו רע. בשקט ובעקביות מסוימת המעשים וההחלטות הללו נותנות מענה לצרכים נקודתיים ואמיתיים של הקהילה, ומהוות תולדה של ההבנה כי להתחיל "בקטן" היא הדרך הנכונה לפעול אחרי שנה וחצי של התרכזות בכנסים ובאמירות גדולות. עוד מוקדם לקבוע באופן חד משמעי אם הרוח החדשה הזו שנושבת היא מגמה מכוונת ומסודרת או פרץ פעילות שעתיד לדעוך מהסיבות הרגילות. עם זאת, תהיה אשר תהיה, כשהיא נושבת מכיוונו של גוף שהצליח עד כה לתייג את עצמו כרלוונטי רק בארגון כנסים ומלא באמירות גרנדיוזיות, מדובר בברכה. ברכה בת חמש ראשים.
נ.ב: תודה רבה לאוטקו היפני, שהכרתי דרך מכר משותף, על כך שהקפיץ את כמות הקוראים כאן ב-500% ביומיים האחרונים.
